רע"א 5394/19 עו"ד יואל גולדברג נ. מלי מרויץ

1.

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד חברה ובעלי מניותיה (להלן: הנתבעים ) , ובה עתרה לחיובם בתשלום כספי הלוואה שנתנה להם, לפי הטענה (להלן: ההליך העיקרי ). במסגרת הליך זה, ולבקשת המשיבה, התבקש צו עיקול זמני המכוון לנתבעים. המבקש – המייצג את הנתבעים – וצדדים נוספים צורפו כמשיבים לבקשה כמחזיקים. בהתאם ניתן צו עיקול זמני, וזאת לאחר הפקדת התחייבות עצמית, ערבון וערבות צד שלישי. בהמשך, הגישה המשיבה תביעה לאישור צו העיקול הזמני לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התביעה לאישור העיקול ו התקנות ) . ביום 11.3.2019 הגיש המבקש בקשה לדחייה על הסף של התביעה לאישור העיקול, בטענה כי צו העיקול הזמני בטל מכיוון שלא מולאו תנאיו. ביום 21.5.2019 דחה בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט

י' רטנר ) את הבקשה וקבע כי אין לסלק את התביעה על הסף מחמת טענות נגד תוקפו של צו העיקול, שמקומן אינן בהליך האישור של העיקול שלפניו. בהקשר זה צוין כי ככל שלמבקש טענות בנוגע לתוקפו של הצו, עליו להעלותן אותן בהליך העיקרי או בערעור על ההחלטה שבה ניתן צו העיקול.

לשלמות התמונה יוער כי ביני לביני ביום 10.4.2018 הגיש המבקש בקשה לביטול צו העיקול במסגרת ההליך העיקרי, בטענה כי זה לא הומצא לנתבעים במועד ובהחלטה מאותו יום זו נדחתה.

2.

המבקש ביקש רשות לערער על החלטה זו. ביום 17.7.2019 בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי התנאים להוצאת צו העיקול הזמני מולאו כנדרש, לרבות ערבות צד שלישי שנחתמה על ידי בעלה של המשיבה; וכי כך נקבע גם בעת הטלת הצו בהליך העיקרי, לאחר שהמותב הרלוונטי נדרש לטענות המבקש ועיין בחומר הרלוונטי. נקבע כי צו העיקול הותנה בסוגים שונים של התחייבויות שיש בשילובן בטוחה מספקת על מנת להבטיח כי הנתבעים בהליך העיקרי יוכלו להיפרע על נזקיהם ככל שיתקיימו התנאים לכך; וכי לא הוצגה טענה נגד טיב הבטוחות המצדיקה סילוק התביעה לאישור העיקול על הסף. עוד נקבע כי אין לקבל את הטענה שלפיה בני זוג לא יכולים להיות ערבים זה לזה. צוין כי מקומן של טענות המבקש הוא בבקשה לביטול העיקול בהליך העיקרי, במיוחד נוכח העובדה שהמבקש מייצג את הנתבעים באותו הליך, וכי לא היה מקום להעלותן לראשונה בתגובה לתביעה לאישור העיקול.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש שהתנאים למתן צו העיקול לא מולאו. לטענת המבקש, בני זוג נשואים לא יכולים להיות ערבים זה לזה, משום שרכוש בן הזוג הערב "נבלע" ברכושו של בן הזוג בעל הדין. עוד נטען, בנוגע לקביעה שלפיה היה על המבקש להעלות השגותיו לגבי הצו במסגרת בקשה לביטול העיקול, כי הוא אינו בעל דין בהליך העיקרי, ולכן אינו יכול להגיש בקשות בגדרו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות . הקביעות בהחלטת בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.