רע"א 5405/17 ד"ר שלמה כהן נ. עו"ד ליעד וטשטיין

1.

משיב 1 השתייך למשרד עורכי הדין של מבקש 1. בשלב מסוים עזב את המשרד והקים משרד עצמאי. על רקע זה הוגשו תביעות הדדיות בין המבקשים והמשיבים. לענייננו רלוונטית תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים, בטענה של "גזילת לקוחות". הבקשה למתן רשות ערעור שלפני עוסקת בהחלטת ערכאה קמא במסגרת הליכי הגילוי והעיון, לפיה רשאים המשיבים להשחיר תעריפי מחירים שהוצעו ללקוחות עבור שירותים משפטיים שונים, מן הטעם שהמחירים עצמם אינם רלוונטיים לשם ההכרעה במחלוקות בין הצדדים. ביחס ללקוחה אחת אף נאמר כי מטעם זה מוטל חסיון על התעריף המוצע, לכאורה לנוכח היותו סוד מסחרי.

המבקשים טוענים כי התעריפים שהוצעו ללקוחות רלוונטיים, שכן באמצעותם ניתן יהיה לבסס את הטענה בדבר גזל לקוחות. לפי קו זה, הצעת מחיר נמוכה יכולה להעיד על שידול הלקוחות לעבוד ממשרדו של מבקש 1 למשרדו של משיב 1. כן נטענו טענות בדבר הענקת חסיון ביחס לחלק מן התעריפים באופן שאינו מבוסס. לבסוף נטען כי בהחלטה קודמת קבע בית המשפט המחוזי כי חסיון עורך דין-לקוח אינו חל על המסמכים שבהם הושחרו התעריפים וכי המסמכים עצמם רלוונטיים. לכן סבורים המבקשים כי בית המשפט לא היה רשאי לשוב ולהידרש לסוגיית הרלוונטיות של חלקים מסוימים במסמכים, וכי המשיבים לא היו רשאים "לעשות דין לעצמם" ולהשחיר את התעריפים.

2.

כלל גדול בהליכים אזרחיים כי הליכי הגילוי והעיון נועדו לקדם את הגינות ההליך, באמצעות התמודדות של בעלי הדין ב"קלפים פתוחים". יישום כלל זה דורש בחינה קונקרטית של סלע המחלוקת בין הצדדים. מכאן נקודה המוצא לפיה בהליכי הגילוי והעיון נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב, שכנגדו מצומצם תחום התערבותה של ערכאת הערעור. מפתח נורמטיבי חשוב הוא מבחן הרלוונטיות. מונח זה מקבל הסבר על פי ההקשר הדיוני. לכן רלוונטיות אינה מוגדרת בהקשר של גילוי ועיון כפי שהיא מוגדרת, למשל, בעת בקשה במסגרת הליך פלילי לעיון בחומרי חקירה. בית המשפט המחוזי קבע כי התעריפים המוצעים אינם רלוונטים בעת הזאת וקביעה זו נטועה בתשתית שהוצגה. המבקשים טוענים כי שידול הלקוחות נלמד גם מהמחיר, אך עיון בחלקים שכן גולו במסמכים מעיד על פניית משיב 1 ללקוחות והצעת מחיר "תחרותי". כך, למשל, לצד השחרת המחיר עצמו, ניתן לראות בחלק שגולה על ידי המשיבים כי ללקוחה הוצע " competitive flat fixed fees for many services " (התכתובת עם חברת "שאנל"). פרטי המחיר עצמם אינם מוסיפים, על פני הדברים, נדבך נוסף ועצמאי להצעת המחיר. די בכך שגולה כי הוצע ללקוחות מחיר תחרותי לצורך ביסוס הטענה העובדתית של המבקשים בדבר הצעת מחיר כזו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי "שכר הטרחה אינו רלוונטי לעת הזו " (פסקה 13, ההדגשה אינה במקור). אם כן, ככל שתוצג בשלב כלשהו הרלוונטיות של מחיר כזה או אחר דווקא, להבדיל מעצם העובדה שהוצג מחיר תחרותי, אין מניעה כי בית המשפט המחוזי יורה על גילויו.

טענה נוספת של המבקשים היא כי בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי המסמכים עצמם רלוונטיים ואינם חוסים תחת חסיון עורך דין-לקוח. דא עקא, מכאן אין לגזור את המסקנה כי אין בית המשפט רשאי להידרש שוב לפרט מסויים במסמך ולקבוע כי הוא אינו רלוונטי. במקרים מסויימים היעילות הדיונית תומכת בכך שכל ההיבטים ביחס לגילוי מסמך מסוים יידונו בחדא מחתא. עם זאת, במקרים אחרים יתכן שיהא זה יעיל יותר לדון תחילה בעצם חובת גילוי המסמכים, ורק בשלב שני בהשחרת פרט כזה או אחר שלהם. זאת, למשל, כאשר מדובר על אלפי מסמכים שעצם הרלוונטיות שלהם להליך שנויה במחלוקת מלכתחילה. כך או אחרת, עניין זה מוטל לפתחה של הערכאה המבררת, אשר רשאית להכריע בעניין לפי שיקול דעתה, ובמידת הצורך לפסוק הוצאות משפט לחובת צד שמאריך את הליכי הגילוי והעיון שלא לצורך. קרבתה של הערכאה המבררת לדיון מקנה לה יתרון על פני ערכאת הערעור. לכן, כאמור, ההתערבות מוגבלת למקרים שבהם נפלה בבירור טעות משפטית. כך או כך, אין המדובר בעניין שבסמכות. ויודגש כי אצלנו בית המשפט המחוזי לא דן "פעמיים" באותה שאלה, כפי שטענו המשיבים, אלא נדרש תחילה לעצם הרלוונטיות של המסמכים ולטענת החיסיון ביחס לטיבם, ורק לאחר מכן נדונה שאלת גילוי התעריפים המדויקים.

לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע אמנם ביחס לחלק מן התעריפים כי קיים "חסיון", אולם דומה כי כוונת הדברים היא למבחן של רלוונטיות גרידא, לפחות בשלב ראשוני. לאמור, לא נקבע חסיון סופי וגורף ביחס לתעריף. כאמור, ככל שתוצג בהמשך הדברים רלוונטיות למחיר המדויק דווקא – אין מניעה כי בית המשפט יידרש בשנית לנושא זה.

3.

הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.