רע"א 5426/01 אהוד ליבנה נ. חדוה רויטל

המשיבה, שהילוותה למבקש סכום של חמישים אלף ש"ח, הגישה בשנת 1995 לבית-המשפט המחוזי בחיפה תובענה כנגד תשעה נתבעים, והמבקש בכללם. בתובענה טענה המשיבה, כי המבקש, שלא פרע את מלוא ההלוואה, התחייב לרשום לטובתה משכנתה על זכויותיו במחצית דירה ביישוב כרכור, וכי התחייבות זו גוברת על צווי עיקול שהוטלו על זכויות המבקש בדירה על-ידי נושים אחרים, שאף הם צורפו כנתבעים. טענת המשיבה התבססה, בעיקר, על העובדה שבגין התחייבות המבקש לרשום משכנתה נרשמה לטובתה הערת-אזהרה קודם למועד הטלת העיקולים.

משלא הופיע המבקש לדיון בתובענת המשיבה, הורה בית-המשפט המחוזי למחוק את המבקש כצד לתובענה. בשנת 1996, בסיום הדיון בתובענה, קבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דין, כי יש להיעתר לסעדים שביקשה המשיבה בתובענתה.

בחלוף כשנתיים וחצי הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין מטעמי צדק. טענת המבקש הייתה, כי הוא, שצריך היה להיחשב כבעל-הדין העיקרי בתובענה, לא זומן כלל לדיון בתובענת המשיבה, פסק-הדין בתובענה ניתן שלא בידיעתו, ודבר קיומו נתגלה לו אך לאחרונה באקראי. עוד טען המבקש, שנקלע לקשיים כלכליים, כי מחיקתו מן התובענה כבעל-דין פגעה בזכויותיו, בין היתר, משום שכתוצאה מרישום המשכנתה לטובתה, קיבלה המשיבה כספים בהליך של מימוש זכות המשכנתה על הדירה, אלא שבכך הועדפה המשיבה על-פני נושים אחרים של המבקש, ובפרט על-פני חוב מזונות שחייב המבקש לאשתו, ואשר אמור היה להשתלם בדין-קדימה מתוך תמורת מכירת הדירה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק-הדין, בציינו כי המבקש נקט בהליך שגוי. בית-המשפט המחוזי הטעים, כי המבקש בסופו-של-דבר לא היה צד לתובענה, וממילא אין פסק-הדין בתובענה מקים מעשה בית-דין לחובתו. משכך, על המבקש, שהוא צד זר להליך, להגיש תובענה עצמאית להסרת הפגיעה בזכויותיו. בית-המשפט המחוזי הוסיף והעיר, כי לדעתו, אין הצדקה אף לגופם של דברים לביטול פסק-הדין, וזאת, ראשית, מכיוון שהצדדים שנפגעו מפסק-הדין היו אך ורק הנושים, שהעיקולים שהוטלו לטובתם נדחו מפני זכויות המשיבה; ושנית, משום שלמבקש לא תצמח כל תועלת של ממש מביטול פסק-הדין.

על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, ובגידרה חזר על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

הגעתי לכלל דעה, כי יש לדחות את הבקשה.

לכאורה, על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק-הדין, נתונה למבקש, שלמעשה לא היה צד לתובענה שהגישה המשיבה, זכות ערעור בפני בית-משפט זה. ראו ע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ , פ"ד מח(2) 43, בע' 47. ברם, ההכרה בזכותו של צד זר לערער כאמור יסודה בסברה כי הדרך שבה תקף הזר את פסק-הדין שניתן בהליך, היא הגשת תובענה עצמאית. אלא, במקרה שבפניי, ספק אם הבקשה שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי לביטול פסק-הדין הייתה בגדר תובענה עצמאית, ובפרט, ספק אם המבקש מיצה את סוגי הטענות ודרכי תקיפת פסק-הדין העומדות לרשותו במסגרת של הגשת תובענה עצמאית.

לפיכך, מן הדין להורות על דחיית הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, תוך הותרת האפשרות בידי המבקש להגיש תובענה עצמאית חדשה לביטול פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, שבסיומה תהא מוקנית למבקש זכות ערעור על פסק-הדין שיינתן בעניינו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.