רע"א 543/22 ג'סאן אבו חנא נ. חורי ג'סאן

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.11.2021, בע"א 42846-08-21 (השופט מ' רניאל ), שעל-פיו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, מיום 26.5.2021, בת"א 50484-03-15 (השופטת ר' באום ), שבו התקבלה תביעת שכר טרחה שהגיש המשיב, עו"ד במקצועו, נגד המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מנומק בתמציתיות, אך בנסיבות העניין – די בכך (ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ (בפירוק מרצון) ו-16 אח' , פ"ד מד(4) 693, 698 (1990)).

טענתו הנוספת של המבקש – אף היא אין בה ממש. בית משפט השלום לא התעלם מכך שהמשיב לא מסר את האסמכתאות שנדרשו ממנו. הטענה האמורה נדונה שוב ושוב, אך נדחתה בהסתמך על הקביעה כי "הנתבע הוא שנושא בנטל להוכיח עבור מה בוצע התשלום" (פסקה 6.1.2 לפסק הדין של בית משפט השלום, וכן בהמשך בפסקה 6.3.2, בפסקה 6.4.2, ובפסקה 6.5.2). צודק המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא דן במפורש בטענתו, שלפיה "יש להניח לחובתו של המשיב, כי אם אותם סכומים [...] שולמו עבור הטיפול בהליכים אחרים, אזי לא הייתה למשיב כל סיבה להסתיר את האסמכתאות" . ברם, משדחה בית המשפט המחוזי את טענתו העקרונית של המבקש, וקבע כי ב'הודאה והדחה' עסקינן, ניתן לראות בכך מענה גם לטענה זו. משהועבר נטל ההוכחה לכתפי המבקש, על המבקש מוטל היה להוכיח פוזיטיבית , כי סכומי הכסף שהועברו למשיב, נועדו לשמש כתשלום עבור הסכמי שכר-הטרחה מושא התביעה – וזאת לא נעשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.