פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
5437/98
בפני:
כבוד השופט ת' אור
המ
בקשים
:
1.
צבי זילברשלג בע"מ
2.
צבי זילברשלג
נגד
המשיב
ה :
1. בנק לאומי לישראל בע"מ
משיבים
פורמלים: 2. מרגלית ליפשיץ-קרמר
3.
ישראל ליפשיץ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום
22.6.98 בת"א 29101/91, 58860/90 שניתנה על ידי כבוד השופטים א' לוי, גרוניס
וחיות
בשם
המבקש: עו"ד דן צימרמן
החלטה
בית משפט השלום דן בתביעות ההדדיות בין המבקשים והמשיבה. בפסק דינו חייב בית משפט השלום את המבקשת הראשונה ( להלן: החברה ) לשלם למשיב ( להלן: הבנק ) יתרת חוב אשר נתבעה ממנה על ידי הבנק. המבקש השני חוייב לשלם לבנק מכוח ערבותו לחוב החברה. את תביעת החברה נגד הבנק דחה. ערעור שהוגש על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. בקשה זו היא לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
במוקד המחלוקת בין בעלי הדין עמדה השאלה, האם כפה הבנק על החברה, בשלוש הזדמנויות שונות, תוכניות חיסכון כתנאי לקבלת החברה אשראי מהבנק. תשובה חיובית לשאלה זו היתה מצדיקה ביטול החיובים והזיכויים אשר נעשו שלא כחוק עקב התניית שירות בשירות על ידי הבנק, התנייה העומדת בניגוד להוראות סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א1981-.
הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דחו את הטענה בדבר התניית הבנק שירות בשירות, כנטען על ידי החברה. קביעות שתי הערכאות הן עובדתיות, תוך הסתמכות על הראיות והנסיבות המתייחסת לכל אחת משלוש ההזדמנויות בהן נפתחו תוכניות חיסכון על ידי החברה.
על אף ניסיון המבקשים בבקשתם לשוות אופי עקרוני לטענותיהם, בקשתם היא, למעשה, שערכאת ערעור שניה תתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בערכאה הדיונית ואושרו בערכאת הערעור. לא לכך נועד מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.
הבקשה לרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כו' בתשרי התשנ"ט
(16.10.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
98054370.
E01