רע"א 5438/98 קצין התגמולים נ. זוהר רולידר

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4195/98 בפני השופטים: ד"ר ד. ביין; י. גריל והשופטת ר. חופרי-וינוגרדוב. פסק דין מיום 02/06/98).

1.בשל מחלת כיב התריסריון בה לקה המשיב במהלך שירותו הצבאי, הגיש המשיב תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט1959- (להלן "חוק הנכים"). תביעה זו נדחתה על-ידי קצין התגמולים ועל-ידי ועדת הערר (ערר נכים 15/96, בפני הש': י. כהן והחברים: ד"ר א. זילברמן וד"ר ג. וליש. פסק דין מיום 12/02/98), בגין הקביעה כי אין קשר סיבתי בין מחלת כיב התריסריון בה לקה המשיב לבין תנאי שירותו. בפני הוועדה הוצגה מטעם המבקש ומטעם המשיב חוות דעת של מומחה רפואי. נקודת המחלוקת בין שתי חוות הדעת נפלה בעיקר בשאלת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין התפרצותה של מחלת כיב התריסריון לבין תנאי שירותו של המשיב. ועדת הערר העדיפה את חוות הדעת מטעמו של המשיב שקבעה כי לא התקיים קשר סיבתי כאמור.

2.המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי יש להתערב בהחלטת ועדת הערר, באופן שיקבע כי מחלת כיב התריסריון נגרמה עקב שירותו הצבאי של המשיב. בית המשפט המחוזי נימק את פסיקתו בכך שהפסיקה הקיימת בנושא הקשר הסיבתי בין מחלות בעלות בסיס קונסטיטוציונלי לבין השירות הצבאי, היא פסיקה הנוקטת בקריטריונים נוחים לחייל; ומשום שהמבחן לבדיקת הדחק הנפשי הוא סובייקטיבי, אם כי ניתן להיעזר במבחני סבירות, ומשום שדברי המשיב לא נסתרו, היה מקום לקבל את ערעורו של המשיב.

3.כעת פונה המבקש לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך להתערב בהחלטת ועדת הערר וזאת משני טעמים: ראשית, סעיף 32(א) לחוק הנכים קובע כי צד להתדיינות בפני ועדת הערר רשאי לערער על החלטת ועדת הערר, בפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד וכי ערעורו של המשיב היה בעניין עובדתי גרידא ולכן לא היה מקום לקבלו. שנית, ועדת הערר, שבין חבריה רופא, היא זו המוסמכת והמסוגלת להכריע בין דעות חולקות של רופאים המחווים בפניה את דעתם. העדפת עמדה רפואית אחת על-פני רעותה, טוענת המבקשת, היא הכרעה עובדתית מובהקת שאינה מהדברים שערכאת ערעור מתערבת בהם.

4.לטענת המשיב, שאלת קיומו של קשר סיבתי בין התפרצות מחלתו של המשיב לבין שירותו הצבאי היא שאלה משפטית שאינה נובעת ממחלוקת עובדתית ולכל הפחות מהווה שאלה מעורבת של חוק ועובדה. לעניין סמכותו של בית המשפט להתערב בממצאים רפואיים של ועדת הערר, טוען המשיב כי כלל ידוע הוא כי לא המבחנים הרפואיים הנקוטים בידי הרופאים לקביעת הקשר הסיבתי הם אלו שקובעים את הקשר הסיבתי המשפטי ולכן התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאים אלה היתה כדין.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט אמר את דברו בסוגיות שבמרכז בקשה זו (ראו: רע"א 2027/94, צביה קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון , פ"ד נ (1) 529). הלכה היא כי רשות ערעור בערכאה שלישית תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (לעניין זה, ראו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו (3) 123), אין זה המקרה העומד בפנינו. ועדת הערר קבעה שלא קיים קשר סיבתי בין המחלה בה לקה המשיב לבין תנאי שירותו; בית המשפט המחוזי, על בסיס הנתונים העובדתיים שהיו בפניו, סבר אחרת ושינה את החלטת ועדת הערר. בהחלטת בית המשפט המחוזי להתערב בפרשנותם של הממצאים אין משום הצדקה למתן רשות ערעור.

6.דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.