רע"א 5448/15 עובד מזרחי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל ) מיום 9.7.2015 ומיום 26.7.2015, בגדרן נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצועה של החלטת בית משפט השלום ברע"צ 38325-01-15 (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג ) מיום 17.6.2015 וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

המשיב מנהל בלשכת ההוצאה לפועל הליך במטרה לממש נכס מקרקעין בבעלות המבקש ורעייתו ששועבד למשיב להבטחת החזר הלוואות. מדובר בדירת מגורים, שעל פי תצהיר המבקש מיום 6.7.2015 מושכרת לממשלת ארצות הברית (להלן:

הדירה ). המבקש טען בפני רשם ההוצאה לפועל כי יש לעכב את מימוש הדירה שכן המשיב זכאי לעת הזו רק להחזר חוב פיגורים (שאף הוא שנוי במחלוקת) של כמה עשרות אלפי שקלים, בעוד שהדירה שווה כחמישה מיליון ש"ח.

רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו כי המימוש מתייחס למלוא יתרת ההלוואה, בסכום של כשני מיליון ש"ח, עניין שנקבע בהחלטות קודמות והפך לחלוט, ולא רק לחוב הפיגורים ואין מקום לעכבו.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על-ידי המבקש לבית משפט השלום נדחתה בהחלטה מיום 17.6.2015. בית משפט השלום פסק, כי תיק ההוצאה לפועל מתנהל כבר שנים על מלוא סכום ההלוואה ולא רק על חוב הפיגורים והדבר ברור מכתבי הטענות בהליך. בנוסף נקבע, כי בהסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים ביום 4.11.2009 (במסגרת ע"א 3280/09), הוסכם כי אם המבקש לא יעמוד בהוראותיו (ובהן פרעון חוב הפיגורים), יהיה המשיב זכאי לפרעון מלוא יתרת ההלוואה. בית משפט השלום ציין כי כבר בהליך קודם בלשכת ההוצאה לפועל (בטענת פרעתי) נקבע שהמבקש הפר את הסכם הפשרה, כך שמלוא יתרת החוב עומדת לגבייה גם מכוח הסכם זה. עוד צוין בהחלטה, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

2.

על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ועמה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה ביום 9.7.2015 את הבקשה לעיכוב הביצוע, בקבעו כי תיק ההוצאה לפועל מתייחס למלוא סכום ההלוואה ולא רק לחוב הפיגורים. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי גם אם עסקינן "רק" בחוב הפיגורים, הרי שקיומו מהווה הפרה של הסכם הפשרה שהושג ביום 4.11.2009 ומאפשר את גביית מלוא יתרת ההלוואות. ביום 26.7.2015 דחה בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הנ"ל.

מכאן בקשת רשות הערעור דנא, המתייחסת לנושא עיכוב הביצוע.

3.

בבקשה נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן מדובר ב"מכירת דירתו" וכי הימנעות מעיכוב הליכי ההוצאה לפועל תגרום לכך שהדיון בבקשת רשות הערעור עלול להתאיין, בעוד שהמשיב לא אמור להינזק מהעיכוב בהתחשב בשווי הדירה ביחס ליתרת ההלוואות. המבקש מוסיף וטוען, כי המשיב הוא שהפר את הסדר הפשרה בכך שלא עדכן את תיק ההוצאה לפועל בסכומים שקיבל מהמבקש וכי מדובר בסכומים ניכרים.

4.

דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה. לעניין סיכויי ההצלחה של המבקש בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט קמא, יצוין כי המחלוקת שבין הצדדים, למצער לצורך נושא עיכוב הביצוע, כבר נדונה לגופה בשתי ערכאות, בלשכת ההוצאה לפועל ובבית משפט השלום. אף בית המשפט המחוזי מצא כי סיכויי המבקש אינם טובים, ולו לענין הבקשה לעיכוב הביצוע (בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום טרם נדונה). מכאן, שהלכה למעשה מבקש המבקש כי בית משפט זה יעריך, בפעם הרביעית, את סיכוייו. גם אם פורמלית אין עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול" רביעי או שלישי. בהקשר זה יש להדגיש שטענות המבקש נטועות בנסיבותיה הקונקרטיות של הפרשה ואין להן כל היבט כללי או עקרוני. בנוסף, לא מצאתי בבקשה שלפניי תשובה הולמת לקביעה לפיה המשיב היה רשאי לפעול למימוש מלוא יתרת ההלוואות וכי ענין זה נקבע זה מכבר והיה ידוע היטב למבקש.

מעבר לבחינת סיכויי המבקש שבקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט קמא תתקבל, ראוי לבחון את מאזן הנוחות, אך אף בחינה זו אינה יכולה לסייע למבקש. המבקש חוזר שוב ושוב על כך שמדובר ב"דירת מגורים", אך מהחומר שלפני עולה כי אין זו דירת מגוריו-שלו, אלא דירה המושכרת על ידו. מכאן שהצהרת המבקש בתצהיריו מיום 6.7.2015, בתמיכה לבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש לבית משפט קמא, לפיה אם תימכר הדירה ייגרם לו ולרעייתו "נזק שאיננו בר תיקון וחורבן בית ממש" נותרה ללא הסבר ובגדר אמירה בעלמא. כאשר מדובר בדירה שאינה משמשת למגורי החייב, הנזק שעלול להיגרם לו אם זו תמומש לצורך פירעון חוב מובטח במשכנתא, הוא ממוני באופיו ואינו מצדיק, ככלל, עיכוב ביצועו של פסק דין. במקרה דנא המבקש לא הניח יסוד לטיעון שיבאר מהו טיבו ואופיו של הנזק החמור שעלול להיגרם לו ולרעייתו אם הדירה תימכר, מעבר לנזק כלכלי שניתן לפצות עליו בכסף.

במצב זה גם לא מתייתר הדיון בבקשת רשות הערעור על אף שלא יינתן עיכוב ביצוע, שכן אם ייקבע שהמשיב לא היה רשאי לממש את הדירה, יש להניח שהמבקש יהיה זכאי לפיצוי הולם על נזקיו ושהמשיב מביא אפשרות זו בחשבון ומחשב את סיכוניו.

5.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. נוכח התוצאה האמורה מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הביצוע. אין צו להוצאות.