פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5450/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מרכז קהילתי במעלות ע"ש גרס בע"מ
נ ג ד
המשיב:
יעקב עמיאל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 16.07.2013 ברע"א 030559-07-13 שניתנה על ידי השופטת ש'
וסרקרוג
בשם המבקשת:
עו"ד עדי הרטל
בשם המשיב:
עו"ד רותי בן אג'י לוי
פסק דין
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטה
של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.7.2013 (רע"א 30559-07-13, השופטת ש' וסרקרוג ), שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט השלום בחיפה מיום 13.3.2013 (ת"א 8864-06-12, הרשם הבכיר נ' זיתוני ) לאחר שקבעה כי למבקשת עומדת זכות ערעור על אותה החלטה.
2.
ביום 6.6.2012 הגיש המשיב (להלן: עמיאל ) לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית כנגד המבקשת (להלן: החברה ) על סך של 181,783 שקל. עמיאל טען כי נתן לחברה שירותים חשבונאיים שונים, על בסיס הסכם שנערך ביניהם, וכי היא לא שילמה את המגיע לו על-פי ההסכם במלואו. כתב התביעה נמסר לחברה ביום 16.7.2012. משלא הוגש כתב הגנה, ביום 27.10.2012 הגיש עמיאל לבית משפט השלום בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 29.10.2012 הורה הרשם הבכיר זיתוני לעמיאל להגיש פסיקתה לחתימתו, וביום 31.10.2012 נחתמה הפסיקתה בהתאם לאמור בכתב התביעה. ביום 12.11.2012 מסר עמיאל לחברה התראה לפני פתיחת תיק הוצאה לפועל. בהמשך, ביום 10.12.2012 הגישה החברה בקשה לביטול פסק הדין, וכן בקשה לעיכוב ביצועו. במסגרת בקשתה, טענה החברה כי ביום 29.10.2012 הגישה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וכי לא הגישה את כתב ההגנה בשל טעות אנוש שנעשתה בהיסח הדעת, בין היתר בשל כך שלא הייתה מיוצגת באותה עת.
3.
ביום 13.3.2013 דחה הרשם הבכיר זיתוני בקשה לביטול פסק דין. בהחלטה נקבע כי לא עלה בידי החברה להראות כי אכן הגישה את הבקשה להארכת המועד כפי שטענה, וכי ממילא המועד להגשת הבקשה הנטענת היה אמור להיות לא יאוחר מיום 9.10.2012. הוא הוסיף וציין כי החברה אף לא הפקידה את הסכום של 1,000 שקל שנקבע כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין. על כן, הוא קבע כי התנהלותה של החברה, הגובלת בזלזול בחובותיה כבעלת דין, חייבה אותה להצביע על טענות הגנה ממשיות כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין. בהמשך, לאחר שקבע כי טענות ההגנה גופן של החברה אינן מתיישבות עם המסמכים המצויים בתיק, דחה את הבקשה לביטול פסק הדין.
4.
על החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.7.2013 דחתה השופטת וסרקרוג את הבקשה בקובעה כי "משניתן פסק דין, שלא בוטל, עומדת למבקשת זכות ערעור".
5.
בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי.
6.
טיעונה העיקרי של החברה הוא שטעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מאחר שהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין הינה החלטה אחרת, ולא פסק דין, ועל כן הערעור עליה הוא ברשות. החברה סבורה כי די בכך כדי לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולהשיב לבית המשפט המחוזי את הדיון בבקשה להרשות לה לערער על החלטתו של בית משפט השלום.
7.
מנגד, עמיאל מבקש לדחות את הבקשה. בין השאר, הוא מצביע על כך שבהמשך החברה אכן נהגה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי והגישה ביום 4.8.2013 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, שבה הציגה את כל טענותיה כנגד החלטת בית משפט השלום בבקשה לביטול (ע"א 4848-08-13, הבקשה תלויה ועומדת). כן טוען עמיאל כי למעשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי הוגשה בחלוף למעלה מ-3 חודשים מן היום שבו נודעה לחברה ההחלטה נשוא הבקשה, וגם מטעם זה יש לדחותה.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, ולדון בה לגופה, בשל פגם דיוני היורד לשורשו של העניין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הלכה מבוססת היא כי החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד היא "החלטה אחרת", אשר הערעור עליה הוא ברשות (ראו למשל: ע"א 502/68 גולדנברג נ' ברש , פ"ד כב(2) 936 (1968); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן , פסקה 46 (3.2.2011) וההפניות שם. ראו גם: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 745 (מהדורה שביעית, 1995); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 143 (מהדורה שלישית, 2012)).
9.
על כן, הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בבקשת רשות הערעור לגופה, ומבלי להכריע בשאלת סיכוייה של בקשה זו. החלטתי זו תובא לידיעת ההרכב שנקבע לדון בע"א 4848-08-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתן היום, כ"ט בתשרי התשע"ד (3.10.2013).
ש ו פ ט ת