רע"א 5459/98 דבאח קאסם בהיג' נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.המשיב תבע את המבקשים בסדר דין מקוצר בגין ערבותם לחובו של פלוני. בית משפט השלום בעכו סרב להעניק למבקשים רשות להתגונן. תביעת המשיב התקבלה והמבקשים חויבו לשלם את מלוא סכום התביעה.

2.המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע.א. 4030/98). בית המשפט (כבוד השופטים: ש. פינקלמן, י. גריל וא. רזי) קבע כי יש להעניק למבקשים רשות להתגונן. רשות זו הותנתה בכך שהמבקשים יפקידו תוך חודש ימים ערבות בנקאית בסך 75,000 ש"ח. נקבע, כי אם לא תופקד הערבות במועד יחשבו המבקשים כמי שמסכימים לדחיית ערעורם. ביום 2.6.98, בטרם חלף מועד הפקדת הערבות, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד הפקדת הערבות עד ליום 30.6.98. בקשה זו לא הוכרעה על ידי בית המשפט. ב30.6.98-, חזרו המבקשים וביקשו הארכה נוספת של מועד הפקדת הערבות (עד ליום 30.7.98). בקשתם נדחתה. בית המשפט קבע כי לאחר עיון בבקשה והתייחסות למכלול הנסיבות יש לדחות את הבקשה.

3.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי דחיית הבקשה תשלול מהם את האפשרות להתגונן כנגד פסק הדין ותגרום להם נזק בלתי הפיך. זאת, בשעה שהארכת המועד המבוקשת לא תסב למשיב כל נזק. נטען, כי בנסיבות אלה יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי במטרה למנוע עיוות דין.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להדחות. עניינם של המבקשים נדון על ידי בית המשפט המחוזי. ניתנה להם ארכה בת חודש ימים להפקיד את הערבות הנדרשת. בפועל, ניתנה להם ארכה נוספת של מספר שבועות וגם במהלכה לא הופקדה הערבות כנדרש. בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה, נתן דעתו לבקשה הנוספת להארכת המועד להפקדת הערבות ודחה אותה. עתה באים המבקשים ומבקשים כי נתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ונחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתנו. אף בבקשה זו אין טעם או נימוק לאי הפקדת הערבות כנדרש מעבר לנימוקים כלליים של "מאזן הנוחות". לא הונחה בפנינו כל תשתית להתערבות בהחלטת הרכב השופטים שדן בעניין. על כן, הבקשה נדחית.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.