רע"א 5465/22 יובל שטנדל נ. עיריית ערד

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.5.2022 (ע"א 32119-11-21, השופטים י' פרסקי , ג' לוין ו- ע' כהן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 2.9.2021 (ת"א 28956-01-15, השופטת

א' ליפשיץ ).

2.

המבקש הוא עורך דין במקצועו אשר שימש כיועץ משפטי חיצוני לעיריית ערד, המשיבה (להלן: העירייה ), במשך 15 שנים, החל משנת 1993 ועד לסוף חודש פברואר 2008. זאת, בהתאם להסכמות בין הצדדים שנסבו על מתן שירותים משפטיים על-ידי המבקש במעמד של קבלן עצמאי, כפי שהוארכו מעת לעת. כבר עתה יצוין כי במהלך תקופה זו, בשנת 1999, תוקן חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל"ו-1975 (להלן: חוק הרשויות המקומיות ), כך שנקבע בו, בין היתר, כי על היועץ המשפטי של העירייה להיות עובד שלה וכי יחולו על מינויו וכהונתו ההוראות החלות על עובדי אותה עירייה. עם זאת, גם לאחר מכן, המבקש המשיך לספק בפועל ייעוץ משפטי לעירייה מבלי שהתקיימו ביניהם יחסי עבודה כאמור.

3.

מבלי להידרש למלוא הפרטים, יצוין בתמצית כי במוקד ההליך דנן ניצב חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 23.3.2004 ואשר התייחס להמשך הספקת השירותים המשפטיים על-ידי המבקש עד ליום 31.12.2009 (להלן: החוזה ). עוד יצוין כי מטעם העירייה חתמו על החוזה ראש העירייה וגזבר העירייה באותה עת.

4.

בהמשך לאמור, ביום 16.1.2008, כשלושה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו ראש עירייה חדש, הודיע האחרון למבקש על החלטתו להפסיק את העסקתו כיועץ משפטי חיצוני החל ביום 29.2.2008, דהיינו קרוב לשנתיים בטרם המועד הנקוב בחוזה. כמפורט בהמשך, יצוין כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסיבות שהובילו לקבלת ההחלטה האמורה. עם זאת, יובהר כי אין מחלוקת שסיום ההתקשרות החוזית לא נעשה על רקע השגות כלשהן ביחס לטיב עבודתו.

5.

ביום 14.1.2015, בחלוף כמעט שבע שנים מההחלטה הנזכרת, הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה כספית נגד העירייה ובה עתר לפיצויים בסך של יותר מ-2.3 מיליון שקלים בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו עקב הפסקת ההתקשרות עמו. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי סיום העסקתו נבע ממניעים אישיים ולא ענייניים, וכן בוצע ללא הנמקה וללא שימוע. מנגד, העירייה טענה כי הפסקת ההתקשרות נעשתה לאחר שנמצא כי החוזה עם המבקש אינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו של חוק הרשויות המקומיות בנוסחו המתוקן, כמו גם על רקע דו"ח ביקורת של משרד הפנים בנושא.

6.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש בעיקרה. בפסק הדין נקבע כי החוזה בין הצדדים חתר תחת הוראות התיקון לחוק הרשויות המקומיות, בשים לב לכך שעיגן את מעמדו של המבקש כיועץ המשפטי בפועל של העירייה, וזאת על אף שלא הועסק על-ידה כנדרש. בנסיבות אלו, כך נקבע, היה על ראש העירייה לפעול להפסקת החוזה, כפי שאכן עשה. בית משפט השלום הוסיף כי במצב הדברים האמור, ובהינתן אופי העסקתו של המבקש במעמד של קבלן עצמאי, ראש העירייה אף לא נדרש לבצע שימוע בטרם הפסקת ההתקשרות. לצד זאת, נקבע כי המבקש היה זכאי לקבל הודעה מוקדמת ארוכה יותר, וזאת על רקע משכה של מערכת היחסים עמו ובהתחשב בעובדה שמטה לחמו העיקרי נשבר.

7.

ביום 14.11.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי. בערעור שב המבקש על טענותיו, בהדגישו כי החוזה בין הצדדים נכרת בתום לב ולא נועד לחתור תחת הוראות החוק. כמו כן, נטען כי נפל פגם בהתנהלות העירייה בכך שלא נערך למבקש שימוע טרם הפסקת החוזה עמו.

8.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בציינו כי לא מצא להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום ואשר תומכים במסקנתו המשפטית, ולאחר שהתרשם כי לא נפלה כל טעות בנימוקיו של פסק הדין. לבסוף, בית המשפט המחוזי אף ציין כי מצא קושי רב בשיהוי הניכר שנפל בהגשת התביעה על-ידי המבקש, קרוב לסיומה של תקופת ההתיישנות, ומבלי שנעשתה פנייה בזמן אמת לתיקון הפגמים הנטענים.

9.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות. המבקש טוען כי המקרה דנן מעורר שאלות מהותיות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, בין היתר ביחס להיקפה של זכות השימוע, לנסיבות שבהן רשאית רשות מינהלית להורות על הפסקת חוזה יחס, ולמעמדם של יועצים משפטיים חיצוניים למערכת המוניציפלית. בנוסף, המבקש טוען שההליך בבית המשפט המחוזי היה פגום במובן זה שבית המשפט לא דן בטענות שונות שהעלה, כך שנגרם לו עיוות דין.

10.

לאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש אני סבורה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". על אף שהמבקש ניסה לשוות כסות עקרונית לבקשתו, מצאתי כי זו נטועה היטב בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים ואינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניין זה. כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין. טענותיו של המבקש נבחנו ונדונו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.