רע"א 5466/03 שמואל ברזל נ. בנק צפון אמריקה בע"מ - בפירוק

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר) לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול עיקולים זמניים אשר הוטלו על נכסיו.

הליך זה הוא אחד מההליכים הרבים שבאו לעולם בעקבות קריסת בנק צפון אמריקה. המבקש כיהן כדירקטור וכמנהל בבנק, ולדעת המשיב, מילא תפקיד מרכזי בהתמוטטותו. בגין מעשיו הנטענים, הועמד המבקש לדין פלילי (ובינתיים כבר הורשע בפסק דין חלוט), והמשיב הגיש כנגדו תובענה אזרחית אשר הסכום הנתבע בה הוא 135,000,000 ש"ח בערכים של שנת 1987. במקביל להגשת התובענה ביקש המשיב שיינתן צו עיקול זמני על נכסים וזכויות שונים של המבקש. לאחר משא ומתן, הצדדים הגיעו להסכם, לו ניתן, ביום 1.10.1990, תוקף של צו, על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' בזק). מאז ועד היום, ובהתאם להסכמה שבין הצדדים, מוטל עיקול זמני על הנכסים נושא הצו או על חליפיהם. בהליך נשוא בקשת רשות ערעור זו, עתר המבקש לבית המשפט קמא בבקשה שיורה על ביטול העיקולים הזמניים, לאור הזמן שחלף מאז המועד בו הוטלו, ולאור השינוי ב"אקלים המשפטי", כלשונו הציורית של המבקש. בית המשפט קמא דחה את הבקשה.

2.בית המשפט קמא קבע כי הסכמים אינם משתנים עם השינויים ב"אקלים המשפטי" שחל בעת כריתם. באשר לחלוף השנים, בית המשפט מצא כי הדיון בתיק העיקרי הוקפא בהסכמת הצדדים, תוך המתנה למתן פסק דינו של בית משפט זה בספיח אחר של פרשת בנק צפון אמריקה (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, ניתן ביום 11.5.2003 )). לפיכך, כך לפי החלטת בית המשפט, אין מקום לבטל את העיקולים, תוך החטאת ייעודם המקורי – הבטחת תשלום חובו של המבקש למשיב כשיינתן פסק הדין, ובמידה שפסק הדין יחייב את המבקש בתשלום שכזה. בית המשפט ציין עוד כי ככל שהדברים נראים עתה, הדיון בעניינו של המבקש יתקיים בעתיד הקרוב. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

3.המבקש סבור כי שינוי "האקלים המשפטי" כשלעצמו הוא נימוק מספק לביטול העיקול, וזאת בשל המהפך שחל ביחסו של בית המשפט לצווי העיקול הזמני. המבקש סבור כי ההחלטה אשר הטילה את העיקול נשוא בקשה זו אינה עומדת בתנאים הקבועים כיום בתקנות ובפסיקה להטלת עיקול. עוד הוא סבור כי יש לקצוב את תוקפם של צווי עיקול זמניים לתקופה מוגבלת. לבסוף, הוא סבור כי הסכמתו, שניתנה בזמנו, להטלת העיקול, אינה יכולה, לכשעצמה, למנוע מבעדו מלדרוש את ביטול העיקול.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. המשיב מדגיש כי העיקולים הם פרי של הסכמה שהושגה בין הצדדים, במסגרתה ויתר הוא על מספר עיקולים זמניים שנכללו בבקשתו הקודמת. הוא סבור, כי אין מקום להתערב באיזון שבין עניינם של הצדדים כפי שעוצב על ידם בהסכם זה, וכי אין להשלים עם נסיונו של המבקש להתנער מהסכמתו. עוד סבור המשיב כי כנגד המבקש עומדות ראיות למכביר, וכי המבקש פעל בעבר למילוט נכסיו. יתרה מכך, המשיב טוען כי בקשת המבקש הוגשה בעיתויה זה בניסיון למלט את רכושו בטרם תינתן ההכרעה הצפוייה בעניינו, וזאת בשל שהוא יודע כי משניתן לאחרונה פסק דינו של בית משפט זה, צפוי עניינו שלו להתברר במהרה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה שהוגשה עליה ובתגובה שהגיש המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הצדדים הסכימו ביניהם על עיקולים שיוטלו עד למתן פסק הדין בהתדיינות שביניהם, וזאת על מנת להבטיח את אפשרות אכיפת פסק הדין. אין כל מקום לסטות מהסכמתם זו, דווקא כאשר ההכרעה בסכסוך ביניהם נדמית כקרובה מאי פעם. "שינויים אקלימיים" אינם יכולים להקרין על הסכמת הצדדים בענייננו, או על הצורך בבטוחות להבטחת ביצועו של פסק הדין. גם טענתו של המבקש, לפיה תוקפו של עיקול זמני חייב להיות מוגבל בזמן, חסרה עיגון בדין (אם כי ברי כי בית המשפט רשאי לעיין מחדש, לבקשת אחד הצדדים, בצו זמני שניתן זה מכבר, בהתאם להוראת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת ועוד, דומה כי החששות אותם מבטא המבקש בדבר כוונתו של המבקש להבריח נכסיו ערב מתן החלטה בעניינו, אינם חששות בעלמא. "השינויים האקלימיים", בהם מנסה המבקש לתלות את בקשתו, ארעו לפני שנים מספר, ולכן קשה שלא לתמוה על התמהמהותו של המבקש, עד למועד זה, בהגשת הבקשה לביטול העיקולים.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח.