רע"א 5468/17 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ נ. זילברברג אילנה ( יורשתו של המנוח יוסף זילברברג)

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים

ב' טולקובסקי , ד' בלטמן קדראי , א' פורג ) מיום 5.6.2017 בע"א 38526-09-15, אשר קיבל חלקית את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ש' קמיר-וייס ) מיום 7.6.2015 בת"א 4172-09-10.

2.

המבקשת, אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ (להלן: אולקרגו ), היא חברה הפועלת בתחום השילוח הבינלאומי ועמילות המכס. בין המבקשת לחברת אלקטרו סטייל בע"מ (להלן: אלקטרו סטייל ) התקיימה פעילות עסקית במסגרתה נכרת בחודש אוקטובר 2008 הסכם למתן אשראי (להלן: ההסכם הראשון ). על פי ההסכם, נוכח השימוש של אלקטרו סטייל בשירותי אולקרגו, תעמיד אולקרגו לאלקטרו סטייל אשראי עד מסגרת של 100,000 ₪, ויוסף זילברברג (להלן: יוסף ) יהיה ערב לחובה. בנוסף, ביום 16.3.2010 נחתם הסכם הלוואה וכתב ערבות אישית בין אולקרגו ליוסף, לפיו אולקרגו תיתן ליוסף הלוואה אישית כנגד האשראי העומד של אלקטרו סטייל, שעמד באותה עת על סך 558,804 ₪, בתוספת ריבית חודשית של 0.8% (להלן: ההסכם השני ).

3.

בחודש מרץ 2010 אולקרגו שינעה לארץ מכולה שמקורה בספק סיני, שתכולתה יועדה ללקוח של אלקטרו סטייל. עקב סיבות הנוגעות לספק הסיני, שלא העביר מסמך נדרש, התעכב שחרור המכולה. ביום 1.7.2010 נופק טופס מתאים לשחרור המכולה מאת הספק הסיני, אשר הועבר לאולקרגו, וזו שלחה לאלקטרו סטייל דרישת תשלום על סך 202,646 ₪ כתנאי לשחרור המכולה. דרישת התשלום הורכבה מחוב נטען בקשר עם המכולה ומ"יתרה בעו"ש" לפי כרטסת הנהלת החשבונות של אולקרגו - חוב שנוצר לטענתה עקב חשבוניות אשר נשלחו לאלקטרו סטייל ולא הועברו שיקים בגינן. בנוסף, אולקרגו עיכבה את המכולה הואיל ולטענתה אלקטרו סטייל ביטלה שיקים שהעבירה לה והיו משוכים לפקודתה.

4.

אלקרגו הגישה לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה נגד יוסף, מכוח הערבות האישית בה התחייב לכל חובות אלקטרו סטייל כלפיה, בגין יתרת החוב של אלקטרו סטייל שעמד לפי רישומי הכרטסת על סך של 194,304 ₪, וכן בגין שיקים שהעבירה אלקטרו סטייל לפקודת אלקרגו בסך של 146,268 ₪ ולא נפרעו. אלקטרו סטייל הגישה תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לה וליוסף לטענתה כתוצאה מעיכוב המכולה. בינתיים, ביום 7.2.2012, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו צו פירוק נגד אלקטרו סטייל, ולפיכך פסק דינו של בית משפט השלום התייחס למערכת היחסים בין אולקרגו ליוסף בלבד.

5.

בית משפט השלום קיבל את שתי התביעות באופן חלקי. בית המשפט דחה את טענת אולקרגו לקיומו של השתק פלוגתא לענין טענת אלקטרו סטייל כי המכולה עוכבה שלא כדין, מכוח החלטה במסגרת ת"ט 14356-10-10 בה נדחתה התנגדותה של אלקטרו סטייל לביצוע שטר שהגישה אולקרגו בלשכת ההוצאה לפועל, מאחר שזו לא נטענה במועד המוקדם ביותר האפשרי. נקבע כי אולקרגו זכאית להיפרע מן השיקים שאלקטרו סטייל העבירה לפקודתה ולא כובדו, אך אינה זכאית לחוב הנטען על ידה לפי רישומי הכרטסת, אותו לא הצליחה להוכיח. עוד נקבע כי יוסף ערב לשיקים רק מכוח ההסכם הראשון, וערבותו מוגבלת עד לסכום של 100,000 ₪; ואילו ההסכם השני וכתב הערבות האישית בטלים. בנוסף, נקבע כי לשני הצדדים הייתה תרומה להפרת ההסכם ולכן אף צד אינו זכאי לפיצוי בגין הפרתו, וכי אלקטרו סטייל ויוסף זכאים לקזז את מלוא התמורה ששולמה לאולקרגו עבור המכולה שעוכבה, ונמכרה על ידה בהתאם להסכמה דיונית שהושגה בתיק אחר. אולקרגו חויבה להמציא ליוסף אסמכתא בדבר הסכום המלא ששולם תמורת המכולה.

6.

על פסק דין זה הגישה אולקרגו ערעור לבית המשפט המחוזי. נוכח פטירתו של יוסף תוקן כתב הערעור, והמשיבה, יורשת עזבונו של יוסף, באה בנעליו. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי לא היה מקום לבטל את ההסכם השני. עוד נקבע כי בדין נדחתה טענת אולקרגו להשתק פלוגתא, לאור ההלכה כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן אינה קובעת ממצאים ואינה מהווה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת שבין בעלי הדין. בענין זה בית משפט קמא הפנה לע"א 202/07 אליהו נ' יחזקאלי , פ"ד כה(2) 425 (1971) (להלן: ענין אליהו ) ורע"א 144/00 ש.נ. גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ (2.7.2000). בנוסף, נקבע כי היה על בית משפט השלום להשלים את פסק דינו ולקבוע את סכום הקיזוז לאחר הגשת האסמכתא, ועל כן התיק הוחזר לבית משפט השלום להשלמת פסק הדין בענין זה.

7.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישה אולקרגו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת אולקרגו שגה בית משפט קמא בדחותו את טענתה להשתק פלוגתא כאשר לא התייחס להנמקת בית משפט השלום בענין והתעלם מההלכה שנקבעה ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך (23.7.2012) (להלן: ענין בנק אוצר החייל ), לפיה פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן מקים השתק פלוגתא בנוגע לפלוגתאות שאותן העלה במסגרת בקשת הרשות להתגונן. עוד נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט השלום, הושמעה טענת השתק הפלוגתא בהזדמנות הראשונה. בנוסף, נטען כי שגו הערכאות קמא כאשר הגבילו את ערבותו של יוסף לפי ההסכם הראשון ל-100,000 ₪ בלבד, וכאשר קבעו כי יש לקזז מהסכום שנפסק לטובת אולקרגו את מלוא התמורה ששולמה עבור המכולה, ולא רק את החלק שקיבלה אולקרגו עבורה.

8.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובות המשיבים. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.

אכן, יש לכאורה צדק בטענת אלקרגו כי בענין בנק אוצר החייל קבע בית משפט זה כי "פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן מקים השתק פלוגתא המונע מהנתבע בהתדיינות הראשונה לשוב ו'לפתוח' בהליך נוסף את הפלוגתאות שאותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן שהגיש ככל שאלה היו פלוגתאות עיקריות בהתדיינות הראשונה", ובכך שינה מההלכה שנקבעה בענין אליהו .

עם זאת, איני מוצא הצדקה ליתן רשות לערער על כך היות שאין מדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית, אלא אך בטענה ליישום מוטעה של ההלכה. לכך יש להוסיף כי ממילא נדחתה טענת אולקרגו להשתק פלוגתא על ידי בית משפט השלום מטעמים אחרים . בית משפט השלום יישם בעניינם הפרטני של הצדדים את הדין המוכר באשר למועד בו יש להעלות טענה לקיומו של מעשה בית דין (ע"א 421/54 עטיה נ' ברדה , פ"ד ט 1205 (1955); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ משכן נ' נגר (19.2.2009); נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי , 22-23 (1991)) , ואיני מוצא כל עילה להידרש לענין זה פעם נוספת.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.