רע"א 5491/96 אוריינט אקספרס ח.פ. 511825705 נ. אלן סחר ושרותים בע"מ ח.פ

בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעתן של המבקשות נגד המשיבה והמשיב הפורמלי. עניינה של תביעה זו בטענות המבקשות בדבר מעשי מרמה שביצע המשיב הפורמלי, מקצתם בעצמו ומקצתם, לטענת המבקשות, באמצעות המשיבה. עובר להגשתה של תביעה זו (ביום 22.4.96), הגישו המבקשות, במעמד צד אחד, בקשה לעיקול נכסי המשיבה ונכסי המשיב הפורמלי שהוא מנהלה (המ' 1710/96). בתצהיר המבקשת 2, שתמך בבקשה, טענה המבקשת 2, כי המשיב הפורמלי, "תוך שימוש במשיבה" גזל ממנה כספים בסכום המסתכם, נכון למועד הגשת התצהיר, בסך העולה על 2 מליון ש"ח. בקשת צו העיקול נענתה בחלקה וביום 23.4.96 הורה כב' הרשם עודד גרשון על עיקול נכסי המשיבה והמשיב הפורמלי עד לסך של 1,500,000 ש"ח כתב התביעה עצמו הוגש ביום 30.4.96 (ת.א. 571/96). המשיבה והמשיב הפורמלי הגישו בקשות נפרדות לביטול צו העיקול (המ' 1889/96 ו1969/96-, בהתאמה). ביום 4.7.96 החליט כב' הרשם גרשון על קבלה חלקית של בקשת המשיבה והפחית את סכום העיקול המוטל עליה מ1,500,000- ש"ח ל690,000- ש"ח.

המשיבה ערערה על החלטה זו בפני כב' השופטת בלהה גילאור (המ' 30672/96). כב' השופטת גילאור קבעה, כי המבקשות לא הניחו תשתית עובדתית לכאורית כלפי המשיבה המבססת מתן צו עיקול כנגדה ולפיכך ביטלה את העיקול הזמני שהוטל על נכסי המשיבה.

המבקשות הגישו בקשת רשות לערער על החלטתה של כב' השופטת גילאור. כמו-כן הגישו בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה זו ולהותרת העיקול שהטיל כב' הרשם גרשון על כנו, עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. במסגרת בקשתן, טוענות המבקשות, כי כב' הרשם גרשון קבע, כי הונחה בפניו תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה הטלת עיקול וכי בית המשפט קמא שגה בקבעו שפני הדברים אינם כך. כמו-כן, מצביעות המבקשות על סעיפים שונים בתצהירה של המבקשת מס' 2, שהוגש כתמיכה לבקשת העיקול, כעל אסמכתאות נוספות המצדיקות את מתן צו העיקול, ואף את הרחבת היקפו.

כב' המשנה לנשיא שנדרש לבקשה לעיכוב ביצוע, הוציא תחילה צו ארעי לעיכוב ביצוע עד לקבלת תשובתה של המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר קבלתה של תשובה זו החליט להשאיר בתוקפו את הצו הארעי לעיכוב ביצוע. ביום 19.1.97 הורה המשנה לנשיא על הגשת תשובת המשיבה לגוף הבקשה. זו הוגשה ביום 3.2.97. המשיבה מסתמכת על החלטתה של כב' השופטת גילאור ומצביעה על חוסר עקביות וחוסר בהירות בטיעוניהן של המבקשות ובתצהירה של המבקשת , חוסר עקביות וחוסר שיטתיות שיש בהם, לשיטתה של המשיבה, לשלול כל תוקף מטיעוניהן העובדתיים של המבקשות. עוד טוענת המשיבה, כי במקרה זה לא נתקיימו התנאים המחמירים שקבע בית משפט זה לדיון בערעור שני. לעניין זה מסתמכת המשיבה על בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 221 ורע"א 42/87 שלומי נ' Orly Games Inc , פ"ד מא(2) 335.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין בקשה זו להידחות. לא מצאתי בטענותיהן של המבקשות כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת, שיש בה די כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). עיקר טענותיהן של המבקשות נוגעות לאופן בו היה על בית המשפט קמא לפרש את תצהירה של המבקשת מס' 2. עניין זה הוא עניין שבשיקול דעת ואין הוא מעורר שאלה משפטית הראויה לדיון במסגרת בקשת רשות ערעור. מטעמים אלה הבקשה נדחית. ממילא בטל גם צו עיכוב ביצוע שהוצא במסגרתה.

המבקשות ישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח.