רע"א 5493/00 סלים כאמלה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ע' קמא, לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1117/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

1.ביום 29.6.00 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בירושלים המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-) ועבירה של נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיפים 62(3) בצירוף סעיפים 64ב ו39-א לפקודת התעבורה). על-פי כתב האישום, ביום 27.6.00, בשעות אחר הצהריים, החזיק העורר ברשותו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 55 גרם לפחות. מאוחר יותר, ובטרם נתפס, נהג העורר במונית, השייכת לאביו, זאת לאחר שהשתמש בסם המסוכן והיה תחת השפעת הסם.

2.ביום 10.7.00 הורה בית המשפט המחוזי, מפי השופט ע' קמא, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט בחן את חומר הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת הנאשם באישום המיוחס לו. בית המשפט ציין כי העורר הודה בהודעתו במשטרה כי הוא מכור לסמים וכי גם ביום שבו נתפס הסם ברשותו הוא רכש, כמדי יום, מנת סם ב"מגרש בבית חנינה". אולם, משנתפס הסם בחיפוש שנערך במונית, התכחש המשיב לכל קשר עם הסם שנתפס במונית. בית המשפט קבע כי קיימת סתירה בין הודעת אביו של העורר לבין הודעת העורר ביחס להחזקת המונית ביום בו נתפס העורר. בית המשפט קבע כי העובדה שהסם נתפס במונית, כאשר העורר לא טוען כי הסיע נוסע אשר היה עלול לשכוח את הסם במונית, קושרת את העורר אל הסם ומבססת ראיות לכאורה לביסוס האשמה. ביחס לחזקת המסוכנות קבע בית המשפט קמא, כי זו מתקיימת על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בית המשפט קמא, דחה את חלופות המעצר שהוצעו על ידי שירות המבחן ועל ידי העורר. על-פי הצעת שירות המבחן ייקלט העורר במרכז גמילה בקהילה הטיפולית ביישוב טמרה. חלופה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא. הוא מציין:

בתי המשפט חזרו ודנו בנושא של טיפולי גמילה על-פי רצונו של נאשם, כאשר הטיפול עולה ובא רק בעקבות מעצר, וכאשר אין מדובר בהמשך של תכנית גמילה שנקטעה על ידי המעצר. ההסתייגות מאפשרות של טיפולי גמילה כדי להיחלץ ממעצר עד תום ההליכים, אינה מקובלת ואינה רצויה. כבר נאמר לא אחת, כי אם נאשם מבקש, באמת ובתמים, באותה הזדמנות "חגיגית" של מעצר להיגמל מהתמכרותו לסמים - ייכבד וימתין עד לגזר דינו ובמסגרת גזר הדין צריך לבחון אפשרות זו, אך אין מקום, בדרך כלל, להיעתר לשליחתו של עצור, במסגרת תקופת מעצרו, לתכנית גמילה. זאת כאשר תכנית הגמילה לא קדמה למעצר אלא באה בעקבותיו.

את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, קרי "מעצר בית", דחה בית המשפט בקבעו כי היא איננה רצינית ולפיכך אין להיעתר לה.

3.על כך הערר שלפני. בא-כוח העורר טוען כי אין תשתית ראייתית לכאורה כגד העורר. הוא מציין כי על גבי שקית הסם שנתפסה במונית לא נמצאו טביעות אצבעות הקושרות את העורר אל השקית, אלא טביעות אצבעות של אדם אחר שזהותו לא נתבררה. הוא טוען כי היעדר טביעות אצבע של העורר על השקית, שנמצאה תחובה בין חוטי חשמל הרכב, מהווה ראיה מכרעת לכך כי העורר איננו אחראי להימצאותה שם. עוד טוען בא-כוח העורר כי המונית, השייכת כאמור לאבי העורר, שימשה באותו יום להסעת אדם אחר שזהותו איננה ידועה וכי הלה אף שהה ברכב זמן מה לבדו. בא-כוח העורר טען גם כי היעדר עברו הפלילי של העורר מאיין את חזקת המסוכנות. הוא מוסיף כי יש מקום להיזקק לחלופת מעצר במוסד גמילה מסמים על פי המלצת שירות המבחן. לטענתו דווקא העובדה כי העורר טרם "ניסה כוחו בתהליך גמילה" מחייבת את בית המשפט לאפשר לו לנסות ולמצות אפשרות שיקום זו, בטרם הוא יושם במעצר עד לתום ההליכים. על בסיס אלה מבקש בא-כוח העורר לשחרר את העורר מן המעצר או לחלופין להורות על חלופת מעצר.

4.בדיון בפני חוזר בא כוח העורר על עיקרי טענותיו כפי שהופיעו בבקשת הערר. הוא שב ומציין את העובדה כי על גבי השקית שנתפסה נתגלו טביעות אצבעות של אדם אחר שזהותו איננה ידועה, מבלי שנתגלו עליה טביעות אצבעותיו של העורר. לטענתו, הרי שמדובר בראיה המפריכה את החזקה התכופה הנוצרת עקב עצם מציאות השקית ברכבו של העורר. הוא שב ומציין את היעדר עברו הפלילי של העורר ואת רצונו בטיפול גמילה מסמים. על בסיס אלה מבקש בא-כוח העורר כי יורה בית משפט זה על חלופת מעצר, במוסד לגמילה מסמים או בבית הורי העורר.

5.מנגד מציינת באת כוחה של המדינה את הסתירות שנתגלעו בין הודעת האב ובין הודעת הבן. היא מציינת את שינויי הגרסאות שבין הודעתו המוקדמת של הבן בתחנת המשטרה ובין הודעותיו המאוחרות ביחס לזהות הנוסע אותו הוא הסיע, לטענתו, ביום האירוע. היא מציינת את העובדה כי העורר, מכור לסמים מזה כארבע שנים, וכי הימצאות שקית הסמים ברכבו יוצרת חזקה תכופה המעבירה את נטל הראיה אל כתפי העורר. עוד מציינת באת-כוח המדינה כי ישיבת הפתיחה של המשפט התלוי ועומד נקבעה למחציתו הראשונה של חודש ספטמבר. לטענתה מדובר בתיק שאיננו מצריך שמיעת עדים רבים ולכן אין יסוד להניח כי הוא יתארך באופן חריג. על יסוד אלה מתנגדת באת-כוח המדינה לחלופת מעצר.

6.לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים, הריני בדעה כי קיים בסיס ראייתי לכאורה להרשעת הנאשם. הימצאותה של שקית הסם ברכב שבו נהג העורר יוצרת חזקה תכופה ומעבירה את נטל הראיה על כתפי העורר. העובדה, כשלעצמה, כי לא נמצאו טביעות אצבעותיו של העורר על גבי השקית וכי על גבה נמצאו טביעות אצבע של אדם אחר איננה מספקת, לטעמי, כדי להפריך את החזקה האמורה שביסוד התשתית הראייתית לכאורה.

7.באשר לחלופת המעצר, צדק בית המשפט קמא כי בדרך כלל אין לשלוח נאשם לתוכנית גמילה כחלופת מעצר, כאשר תוכנית הגמילה לא קדמה למעצר אלא באה בעקבותיו. אולם, לכלל זה יש חריגים ואני סבור כי המקרה הנדון נופל לגדר חריג זה. אמנם, כמות הסם היא גדולה, אך הנאשם נעדר עבר פלילי כלשהו וזו לו פעם הראשונה שהוא מצוי במעצר. כמו כן בתסקיר המעצר מעלה קצינת המבחן את האפשרות כי העורר ייקלט למרכז גמילה מסמים במסגרת חלופת מעצר. כמו כן מצויין בתסקיר המעצר כי העורר הביע נכונות להשתלב בתוכנית גמילה בקהילה הטיפולית טמרה המתנהלת בתנאים סגורים למשך שנה. עם זאת, עולה מתסקיר המעצר כי לשם כך דרושות מספר פעולות נוספות והן: יצירת קשר עם האחראים בקהילה הטיפולית בטמרה לשם קביעת מועד לקליטת העורר; יצירת קשר עם משפחת העורר לשם סידור מימון הטיפול; עריכת בדיקות רפואיות החיוניות לשם קבלת העורר למוסד הגמילה.

8.בנסיבות אלה יש, לדעתי, לאפשר את הבדיקה הנזכרת לשם קליטתו של העורר למסגרת הגמילה. אי-לכך, אני מורה על ביצוע הצעדים, שהוזכרו בתסקיר המעצר, על ידי שירות המבחן למבוגרים. המסקנות יובאו בפני בית המשפט קמא ואם הן חיוביות הוא יורה על שחרור העורר לחלופת המעצר במסגרת הקהילה הטיפולית בטמרה. בית המשפט המחוזי יקבע תנאי שחרור נוספים אם ימצא זאת לנכון.

אי-לכך הערר מתקבל כאמור בסעיף 8 להחלטה.