רע"א 5493/14 חנן גרין נ. אליעזר בן צבי

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 22769-06-14, כב' השופטת י' קראי-גירון . ההליך סווג תחילה בטעות כבקשת רשות ערעור, אך נקבע במסגרת ההכרעה שמדובר בערעור בזכות). פסק הדין דחה את ערעור המבקש כנגד החלטת בית משפט השלום בחדרה (ה"ט 53540-05-14, כב' השופטת ר' סגל מוהר ), בגדרה ניתן צו האוסר על המבקש להטריד את המשיב לפי החוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

2.

המשיב ביקש לקנות מהמבקש, בעל מוסך, שני צינורות. בין הצדדים לא סוכם מחיר הצינורות, ולמחרת יידע המבקש את המשיב כי ההזמנה מוכנה ונקב במחיר. לגרסת המשיב, הוא קיבל הצעת מחיר נמוכה משמעותית מזו של המבקש ממוכר אחר, ולפיכך הודיע למבקש שלא ירכוש ממנו את הצינורות. בתגובה לכך חסמו המבקש ובנו את הגישה למכולה השייכת למשיב והתקשרו למשיב מספר פעמים בשעות הלילה המאוחרות, בין חצות לארבע לפנות בוקר, בדרישה לגבות ממנו סכום שלעמדתם הוא חב להם.

בעקבות כך הגיש המשיב תלונה כנגד המבקש במשטרת זכרון יעקב, ובמקביל פנה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. המשיב ציין כי הוא אינו פוחד שהמשיב יפגע בו, אך שיחות הטלפון מטרידות אותו מאוד. הצו ניתן, בית היתר לאחר עיון בפירוט השיחות בטלפון הנייד של המשיב והעניין נקבע לדיון בפני הצדדים. במהלך הדיון אישר המבקש שהוא חסם את הגישה למכולה של המשיב "מתוך צפי שהוא יראה את זה הוא יבוא אליי יגיד לי בוא וייווצר קשר ונסגור את הסיפור". כמו כן הוא אישר שהתקשר למשיב בשעות האמורות ונימק צעד זה באומרו "אני חושב שפעלתי בהתאם לחוק, אם אין חוק שאוסר עליי להתקשר לחייב באיזושהי שעה משעות היום אין מגבלה כזאת".

בית משפט השלום הפנה בהחלטתו לאמירות אלו ואמירות דומות נוספות של המבקש, לצד החוק מניעת הטרדות מאיימות ותכליותיו. נקבע כי המבקש הטריד את שלוות חייו של המשיב. לפיכך פסק כי יש להאריך את תוקפו של הצו האוסר על המבקש להטריד את המבקש בכל צורה שהיא, ובכלל זה להימנע מלהתקשר אליו ולפגוע בחופש התנועה של המשיב ובדרכי הגישה שלו אל רכושו. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בטענה היחידה כי נפל פגם בהליך, היות שלא ניתנה לו הזכות לחקור את המשיב. הערעור נדחה ומכאן הבקשה שלפניי.

3.

במסגרת הבקשה חוזר המבקש על טענותיו בדבר פגיעה בזכות הטיעון שלו, תוך הפניה לרע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני (28.4.2011). בנוסף, משיג הוא כנגד הוצאת הצו לגופה.

דין הבקשה להידחות. תחילה, כפי שציין המבקש בעצמו, במסגרת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי הוא טען רק כנגד הפגם בדיון שנפל לעמדתו, ולא טען דבר כנגד הוצאת הצו לגופה. די בכך כדי לדחות את טענתו כנגד הוצאת הצו לגופה במסגרת בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. למעלה מן הצורך יצויין כי טענה זו אף נטענה בעלמא.

הטענה בדבר אי חקירת המשיב על ידי המבקש נדחתה באופן מנומק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר שהתקיים דיון בעניין. בית המשפט מצא שלמבקש ניתנה הזדמנות סבירה להוכיח את טיעוניו, אך גם במידה שלא ניתנה למבקש הזדמנות לחקור את המשיב – אין קשר סיבתי בין הפגם הנטען לבין התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. לכן אין זה מצדיק את ביטול ההחלטה. בית המשפט המחוזי אף נתן דעתו לפרשת פלוני (לעיל) במסגרת פסק דינו.

בנסיבות העניין כפי שתוארו, ובייחוד לנוכח הודאותיו של המבקש במעשים המיוחסים לו, מעשים שבית משפט קמא מצא שהם עולים לכדי הטרדה מאיימת לפי סעיף 2 לחוק מניעת הטרדה – מצאתי כי אין להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. יובהר כי העניין שלפניי נבדל מפרשת פלוני

(לעיל) ממספר היבטים משמעותיים. ראשית, בפרשת פלוני הסוגייה העיקרית שעמדה על הפרק ונקבע כי היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי – הייתה באשר לסמכות בית משפט השלום ליתן צו למניעת הטרדה דה פקטו מכוח סמכותו הטבועה ללא הגבלת זמן. באשר לזכות הטיעון, טענה זו הייתה משנית ונבחנה אף היא בהקשר של שמירה על כללי הצדק הטבעי בהפעלת הסמכות הטבועה של בית משפט השלום. אף הנסיבות היו שונות – בפרשת פלוני האדם נגדו התבקש הצו עמד על חקירת המצהירים מטעם מבקש הצו, ובטרם מוצה הדיון ניתנה החלטה המפנה את הצדדים להליך גישור. לאחר כישלון ההליך, ומטעמים של יעילות דיונית, הוחלט שניתן לוותר על חקירה זו. לעומת זאת, במקרה שלפניי ניכר כי מוצה הדיון, מקום בו אישר המבקש את המעשים המיוחסים לו בגינם הוצא הצו האמור, ואמירותיו שלו הן שביססו את ההחלטה. יודגש כי המבקש לא ביקש לחזור בו מגרסה זו.

המסגרת הדיונית של הליך זה היא בעלת משקל רב. הפסיקה מגבילה את המקרים בהם תתקבל בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי למצבים בהם עסקינן בסוגייה משפטית עקרונית וציבורית. כאן, מבחינה מעשית לא נראה שנפלה טעות בתוצאה אליה הגיעו ערכאות קמא. זאת גם אם נפל פגם בהליך שהתנהל בבית משפט השלום, ואינני קובע מסמרות בנדון, לנוכח הודאת המבקש. באשר להלכה העקרונית בדבר הזכות לחקור חקירה נגדית – היא הובהרה פעם נוספת בעניין פלוני (לעיל), ואין צורך לחזור על הדברים.

4.

הבקשה נדחית. בהעדר תשובה אין צו להוצאות.