רע"א 5495/01 מדרשת א"י קדומים (אלון מורה) נ. יוסף מחמד מרעי

המבקשת הגישה כנגד המשיבים תביעה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו להשיב לה כספים שלפי הנטען שילמה למשיבים בתמורה לקרקע, שהעברת הבעלות בה למבקשת נכשלה, וכן לשלם לה פיצויי הסתמכות. לכתב-תביעתה צירפה המבקשת כנספח צילום של תצהיר מטעם מוכתאר הכפר קרוואת בני חסן באשר לזכויות הבעלות בקרקע (להלן: הנספח). במסגרת חקירה נגדית, הוצג בפני עד מטעם המבקשת מסמך שנחזה להיות תעודת המוכתאר ואשר הוגש לבית-המשפט (להלן: המוצג).

כעבור זמן, התברר למבקשת כי אין זהות מלאה בין שני המסמכים הנטענים להיות תעודת המוכתאר, כלומר בין הנספח לבין המוצג וכי על-גבי המוצג מופיעות תוספות שונות בכתב-יד, כגון תרגום לעברית ותאריך בתחתית התעודה. משכך, ביקשה המבקשת להציג את צילומה של תעודת המוכתאר שהוגשה על-ידה כנספח, ועליה חותמת של המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, המאשרת כי הצילום נאמן למקור (להלן: העותק הנוסף). זאת, על-מנת למנוע הטלת ספק באמיתותו של הנספח.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי על המבקשת להעלות את טענותיה בשלב הסיכומים, וכי אין הצדקה בשלב זה של המשפט להתיר הגשת ראיות נוספות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טענה המבקשת כי ראוי להתיר לה להגיש את העותק הנוסף, וזאת מכיוון שאין בהצגת העותק הנוסף, שאינו אלא עותק המקור של הנספח שהוגש כבר בכתב-התביעה, משום ראיה חדשה. לחילופין נטען, כי בית-המשפט המחוזי טעה בכך שלא התיר לה להגיש את הראיה, שכן עד לשלב זה לא הייתה מחלוקת לגבי תוכנו של הנספח, וממילא לא קם הצורך להציג את עותק המקור שבידי המבקשת. כן נטען, כי כיוון שבהצגת העותק הנוסף אין דבר חדש, מפתיע או בלתי-הוגן, אין מקום לטענה כי שלב הדיון המתקדם הוא שאמור לעמוד לרועץ בפני המבקשת.

דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט המחוזי, שאופן ניהול הדיון נתון, ככלל, לשיקול-דעתו, קבע כי בשלב זה אין לקבל את העותק הנוסף כראיה. נקבע גם, כי זכותם של המשיבים להעלאת טענותיהם בעניין זה נשמרת להם, ותעמוד להם בשלב הסיכומים. משכך, לא מצאתי בנסיבות העניין כי עליי להתערב בהחלטתו.

אשר-על-כן הבקשה נדחית.