רע"א 5501/99 גילה עלבוני נ. אוסאמה עלבוני

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' אברמוביץ והשופטים נ' ממן וי' כהן) בע"א 335/98 מיום 30.6.99, לפיו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת בת.א. 3778/93.

1.המבקשת הגישה תביעה לסילוק ידו של המשיב מדירה שאותה ירשה מבעלה ("המנוח"). המשיב התגונן בטענה שבינו לבין מיופה כוחו של המנוח נחתם הסכם דיירות מוגנת ועל כן המבקשת אינה זכאית לדרוש את פינויו.

2.בית משפט השלום קבע כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם הוכח כי המשיב הינו דייר מוגן בדירה הנדונה, ואם לאו על מי מוטל נטל ההוכחה. בית משפט השלום הגיע למסקנה כי המשיב לא הוכיח את היותו דייר מוגן, זאת כיון שקבע שלהסכם בין המנוח למשיב על אף שנחתם כדין אין כל נפקות משפטית. לעומתו, בית המשפט המחוזי קבע כי למשיב יש מעמד של דייר מוגן מכוח ההסכם.

3.בבקשת רשות הערעור המבקשת מעלה שורה של טענות כנגד המסקנות של בית המשפט המחוזי, אשר רובן ככולן נוגעות לשאלות עובדתיות בדבר תוקפו של ההסכם בין המנוח למשיב.

4.המשיב מתנגד למתן רשות ערעור בנימוק שהמבקשת לא הראתה עילה למתן רשות ערעור, ובכל מקרה פסק דינו של בית משפט המחוזי נתמך בחומר הראיות שהוצג בפניו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בהם עולה שאלה משפטית חדשה או שאלה משפטית שיש לגביה הכרעות סותרות, ואשר יש לה חשיבות ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). במקרה דנן הסוגיות אותם מעלה המבקשת הן סוגיות עובדתיות, הנוגעות לתוקפו של הסכם מן הבחינה העובדתית, ערכאת ערעור שניה לא תדון בכך. אשר על כן דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.