רע"א 5510/98 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ. רשות שדות התעופה בישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.9.98. אנו מחליטים ליתן רשות ערעור ודנים בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה.

2.המשיבה 2, חברה זרה, זכתה במכרז של המשיבה 1, רשות שדות התעופה. המבקשת, חברת צמנטכל, שהשתתפה במכרז, הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות לנקוט בצעדים למימוש זכייתה של החברה הזרה.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ועל כך בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בה מתבקש בית המשפט "לדון בבקשה במעמד צד אחד כבערעור לבטל את החלטת בית משפט קמא וליתן צווים זמניים כמבוקש בבקשה". על בקשה זו התבקשה תגובת המשיבות שניתנה על ידן.

4.טענתה המרכזית של צמנטכל היא שהחברה הזרה לא עמדה בתנאי הסף של המכרז, לפיו לא תפחתנה הכנסותיו של כל משתתף במכרז מ65- מיליון דולר בכל שנה מ3- השנים (97-95) שאליהן התייחס התנאי.

5.תנאי הסף הנדון כלול באחד מנספחי ההזמנה להשתתפות במכרז לפיו על רואה חשבון לאשר כי הוא בדק את ספרי החברה ( The books and records ) וכי הספרים משקפים הכנסה שנתית (annual revenue) של 65 מיליון דולר מעבודות בניה בכל אחת משלוש השנים כאמור. החברה הזרה המציאה אישור כזה, אלא שלטענת צמנטכל האישור אינו משקף את מצבה הכספי של החברה הזרה וסותר את האמור בדו"חותיה הכספיים.

על פי טענת צמנטכל, אילו ניתן האישור לפי האמור בדו"חות הכספיים, היו הכנסות החברה קטנות לאין ערוך, הרבה מתחת לנדרש בתנאי הסף של המכרז.

6.תשובת המשיבות מבוססות על כך כי קיימות שתי שיטות של דווח חשבונאי על הכנסות חברה קבלנית. האחת, השיטה אליה מפנה צמנטכל המכונה "שיטת העבודות הגמורות". על פי שיטה זו, קבלן מבצע, יכול לרשום סכומי כסף שקיבל כהכנסות רק במצב בו הפרוייקטים מהם נתקבלו ההכנסות, נסתיימו כך. הכנסות כאלה המשתפות בדו"ח רווח והפסד, נחשבות כהכנסות. שיטה זו נהוגה הן בישראל והן בתורכיה. השיטה האחרת היא "שיטת התקדמות העבודות" - שיטה זו אמורה, על פי טענת החברה הזרה, לשקף באופן מהותי יותר את היקף עסקיה של החברה. לפי שיטה זו בודקים בספרי החברה (books and records) ולא רק בדו"חותיה הכספיים, לא רק את ההכנסות בפועל, אלא את ההכנסות מפרויקטים שנתקבלו וטרם בוצעו באופן מלא או חלקי. רואה החשבון שנתן את האישור הדרוש לחברה הזרה, ביסס את אישורו על שיטה זו ולפיכך האישור שניתן משקף את הכנסותיה של החברה הזרה, כנדרש.

7.המחלוקת מתמקדת - אפוא - בשאלה למה כוונה הדרישה בהצעת המכרז, לפיה על רואה חשבון לאשר כי:

“such books and records, record a minimum annual revenue of each of the last three years..."

בעוד אשר צמנטכל טוענת כי הכללים החשבונאים מחייבים לפרש דרישה זו כמתייחסת לדו"חות הכספיים של החברה המוצגים על פי שיטת העבודות הגמורות, לענייננו, על-פי דו"ח רווח והפסד, טוענות המשיבות כי אין להבין את דרישת האישור כמתייחסת לדו"חות החברה אלא למכלול ספריה של החברה (books and records) מהם ניתן לעמוד על היקף ההכנסות האמיתי של החברה.

שני הצדדים תומכים טענותיהם בחוות דעת של רואי חשבון, כשכל אחת מן העמדות מקבלת הסבר חשבונאי ברוח הטיעון של הצד שהמציא את חוות הדעת.

8.החלטנו לקבל את חוות הדעת הנוספת שהוגשה היום מטעם המבקשת. קראנו בעיון את כל החומר שהוגש לנו בכתב על-ידי הצדדים, שמענו טיעון מפורט בעל-פה של באי כוח הצדדים ונחה דעתנו כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שדחה בקשת צמנטכל למתן סעדים זמניים.

הגענו לכלל מסקנה כי החברה הזרה עמדה בתנאי הסף של המכרז הנזכר לעיל וכי אישור רואה החשבון שהמציאה, עונה כהלכה על תנאי הסף שהותנה במסמכי המכרז, שענינו אישור של רואה חשבון על הכנסותיה (revenues) על פי הספרים (books and records) .

9. הערעור נדחה.

צמנטכל תשלם לחברה הזרה הוצאות בסך 50,000 ש"ח. אין צו להוצאות לטובת הרשות.