רע"א 5512/18 פלוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.6.2018 (השופט מ' תמיר ) בפש"ר 22856-02-15, בגדרה הוחלט על מימוש דירת המגורים (להלן: הנכס ) של המבקש (להלן: החייב ).

2.

ביום 28.6.2009 חתם החייב עם המשיבה 1 (להלן: כלל ) על הסכם הלוואה מסוג "משכנתא הפוכה" (להלן: ההסכם או הסכם ההלוואה ), במסגרתו נרשמה משכנתא על הנכס. כעבור כשש שנים, פתח החייב בהליכי פשיטת רגל, וביום 19.2.2015 ניתן צו כינוס לנכסיו. ביני לביני, מינה בית המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסים לענייני הרכוש והדין של החייב את אחיו, עו"ד אהרון גולדנברג, ואת עו"ד רפאל קלימי מטעם הסיוע המשפטי. ביום 1.3.2017 ביקשה כלל את אישורו של בית המשפט המחוזי לנקיטת הליכים למימוש הנכס. הבקשה הוגשה בעקבות עיקולים, הערות אזהרה ומשכונות שנרשמו על הנכס – בניגוד לתנאי הסכם ההלוואה. לאחר שאיפשר לצדדים להגיב לבקשה, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להתחיל בהליכי המימוש, ומינה את הנאמן ואת ב"כ כלל, עו"ד גיל דן, ככונסי נכסים לצורך מימוש הנכס.

3.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבקש החייב, באמצעות עו"ד גולדנברג, לבטל את ההחלטה על מימוש הנכס. החייב מסכים כי לכלל זכות שבדין לממש את הנכס, ואולם הוא גורס כי אין לה אינטרס לממש את הנכס בשלב זה, משום ששוויו של הנכס עולה באופן משמעותי על שוויה הנוכחי של המשכנתא, ומכאן שהבקשה נובעת "מלחץ המנהל המיוחד [...] ולא מרצון עצמי של הנושה" . עוד טוען החייב, כי תביעות החוב נגדו אינן חלוטות, וכי סך חובותיו, להוציא את חובו למגדל, עשוי לעמוד על סך של 125,499₪, סכום אשר הוא יוכל לשלם כמעט במלואו מהמקורות הכספיים השונים העומדים לרשותו. מכל מקום, כך לטענת החייב, לא היה בוויתורו על ההגנות המוקנות לו מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), אל מול מגדל, כדי לאיין אותן ביחס ליתר הנושים, ולכן אין להתחשב באינטרסים של הנושים האחרים במסגרת ההחלטה על מימוש הנכס. החייב מוסיף, כי יש לבטל את ההחלטה משום שהתקבלה בלא דיון נאות, ומכיוון שאינה מנומקת. החייב הצביע גם על גילו המבוגר ועל בעיותיו הרפואיות כעל גורמים חריגים הצפויים להקשות עליו במציאת דיור חלופי.

4.

בהחלטה מיום 18.1.2018 ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה. הכנ"ר בתגובתו התנגד למתן רשות ערעור על ההחלטה. לטענתו, זכותה של כלל בנכס התגבשה בנקודת זמן זו, ומשכך אין למנוע ממנה לממש את הנכס. לא זו אף זו, הימנעות ממימוש הנכס בשעה זו תוביל להגדלת החוב לכלל, באופן שיפגע בדיווידנד ליתר הנושים. הכנ"ר הוסיף, כי אופן המימוש כפי שקבע אותו בית המשפט המחוזי, תוך מינוים של עו"ד דן ועו"ד בצלאל ככונסים, תואם את הפסיקה ויש בו כדי להגן על האינטרסים של החייב. הכנ"ר שלל את טענות החייב על העדר דיון של ממש בבקשתו. לדבריו, בית המשפט הכריע בבקשה כאשר לפניו כלל העובדות הנחוצות לה, ולאחר שהתקבלו תגובותיהם של החייב, הנאמן, כלל והאפוטרופוס לדין. הכנ"ר ציין גם כי שמורה לחייב האפשרות להציע הצעות לפדיון זכויותיו בנכס חלף מימושו, וכי יהיה מקום לדון בסוגיה זאת כמו גם במכלול הסוגיות הנוגעות לאופן מימוש הנכס בעתיד, עם התקדמות הליך המימוש. טענותיה של כלל חופפות בעיקרן לטענות הכנ"ר, והיא מדגישה כי המקום לדיון בשאלות הנוגעות לאופן מימוש הנכס הוא בעתיד, עם הצגתו של מתווה קונקרטי למימוש הנכס. הנאמן מעלה אף הוא טענות דומות לטענות הכנ"ר, ומוסיף כי הגשת בקשת רשות הערעור בידי עו"ד גולדנברג בתפקידו כאפוטרופוס של החייב אינה תקינה משום שהוא מצוי בניגוד עניינים ביחס להליכי הפש"ר בהיותו אחד מנושיו של החייב. הנאמן מבקש לדחות גם את טענות החייב ביחס לגובה חובותיו, וגורס כי חובות החייב שנבדקו ואושרו, להוציא את חובו לכלל, עומדים כרגע על סך של 319,883 ₪, וכי בנוסף לכך נבדקת תביעת חוב נוספת על סך של 108,660 ₪.

5.

עיינתי בטענות הצדדים, שקלתי את נימוקיהם, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל רשאית, בהתאם לתנאי ההסכם, לממש בנקודת זמן זו את המשכון שהטילה על הנכס. טענותיו של החייב ביחס למניעים הזרים שהובילו את כלל למימוש הנכס בשלב זה, אינן מבוססות. נקודת המוצא היא שבהעדרן של נסיבות חריגות, מוקנית לנושה המובטח הזכות לממש את הבטוחות שבידיו לאחר שהתגבשו התנאים לכך (והשוו: רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד אלברט בן פורת , נט (3) 919 (13.10.2004)). בענייננו, לא העלה החייב טענות המצדיקות חריגה מכלל זה. כלל מבקשת לממש את הבטוחה שיש לה על הנכס בהתאם לתנאי ההסכם, ולאחר שאיפשרה לחייב במשך כ-7 שנים לתקן את ההפרות שביצע. במהלך שנים אלה לא פעל החייב לתיקון ההפרות, ואף הוסיף והפר את ההסכם באמצעות רישום עיקולים ומשכונות נוספים על הנכס. נראה כי בדין מבקשת כלל לממש את זכותה בנכס בנקודת זמן זו.

6.

החייב ויתר, במסגרת הסכם ההלוואה, על ההגנות המוקנות לו בנכס מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וסעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. ויתור זה תוקפו יפה אך לחיובים הנובעים מהסכם ההלוואה, ואולם לכשימומש הנכס, יוכלו גם יתר הנושים להיפרע מהכספים. מכאן שמימוש מהיר של הנכס מהווה אינטרס של יתר בעלי החוב, ויאפשר את הגדלת הדיווידנד שיחולק להם במסגרת הליך הפש"ר. נדמה כי גם לטענותיו של החייב ביחס לגובה תביעות החוב המאושרות, אין בסיס מוצק, אך מכל מקום, הן אינן נוגעות באופן ישיר לבקשת רשות הערעור שלפני, והדיון בהן הוא עניין להליך המרכזי המתנהל בפני בית המשפט המחוזי.

7.

החייב הרחיב בטיעוניו על הקשיים שעתידים להתגלע אצלו אם וכאשר יידרש להחליף את דירת מגוריו כתוצאה ממימוש הנכס. קשיים אלה נוגעים ללב, ואולם לא ניתן לדון בהם בשלב זה. החייב יוכל לשטוח את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי אם וכאשר יובא לפניו מתווה קונקרטי למימוש הנכס. החלטתו של בית המשפט המחוזי אמנם אינה מנומקת כל צרכה, ואולם בנסיבות המקרה, אין בכך כדי להביא לביטול ההחלטה

(השוו: רע"א 6903/17 עו"ד ארז נ' פרץ , פסקה 8 וההפניות המובאות שם (25.10.2017)).

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית; הבקשה לעיכוב ביצוע נמחקת; בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.