רע"א 5527/09 אפרת מרדכי נ. חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' קובו) לפיה התקבלה בקשת המשיבות לעיכוב ביצוע פסק- הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) אשר חייב את המשיבות בסעד כספי לטובת המבקשים.

2.

מההחלטות שצוינו לעיל עולות העובדות הבאות: המבקשים, בני זוג שהתגרשו, הינם ממפוני כפר שלם בתל-אביב, פינוי שנעשה במסגרת תוכנית הפיתוח והשיקום של אזור זה. המשיבה 1 היא חברה ממשלתית עירונית אשר מונתה על ידי המשיבה 2 ועיריית תל אביב גם יחד, לפעול בשמן ומטעמן לצורך פינויו של כפר שלם. המשיבה 2 היא הבעלים של הקרקע באזור כפר שלם. המבקשים הגיעו להסדר עם המשיבות ביחס לפינוים ונחתם חוזה בהתאם. אולם, עקב גירושי המבקשים, ביקשו האחרונים לשנות את מתווה הפיצוי. בעקבות זאת התגלעו מחלוקות בינם לבין המשיבות בנוגע לגובה הפיצוי לו הם זכאים. כתוצאה מכך, הוגשה תביעה על-ידי המבקשים אשר התבררה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, במסגרתה נפסק סעד כספי לטובת המבקשים. בית המשפט קיבל בין היתר, את הטענה בדבר תוספת תשלום לו זכאים המבקשים בגין היותם בני זוג גרושים בסך של 127 אלף דולר. כמו כן, קבע בית המשפט כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש נוכח אי התכנסות ועדת הפינויים לאורך תקופה ארוכה, תוך שהוא מבקר בחריפות את אוזלת ידן של המשיבות. לשם השלמת התמונה, אציין כי במהלך הדיון בתיק ניתן פסק-דין חלקי שנגע לכספים לגביהם אין מחלוקת בין הצדדים בסך של 137 אלף דולר.

3.

בעקבות פסיקת בית משפט השלום, הגישו המשיבות ערעור, ולצידו בקשת עיכוב ביצוע, לבית המשפט המחוזי. נימוקיהן של המשיבות בבקשת עיכוב הביצוע נגעו לסיכויי ערעורן הגבוהים, עקב מה שהן ראו, כחריגה של בית המשפט מסמכותו, שעה שהתערב בעניין מנהלי. כמו כן, השיגו על קביעות שונות של בית משפט השלום. בנוסף, טענו המשיבות שמאזן הנוחות נוטה לטובתן נוכח החשש שאם ייהפך פסק-הדין בערעור ייווצר קושי ממשי להיפרע מן המבקשים בגין הכספים שהועברו במסגרת ביצוע פסק-הדין. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי יש לעכב את העברת מחצית מהסכום המבוקש ואילו חציו השני יופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.

4.

בבקשה דנן משיגים המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק-הדין. המבקשים טוענים כי הם ממתינים במשך שנים ארוכות למתן הסעד הכספי שנפסק לטובתם. בהמשך לכך, מוסיפים המבקשים כי המבקשת 1 מתגוררת במשך תקופה זו בשכירות, ואינה מסוגלת לרכוש דירה מהסכום שנפסק לטובתה מכוחו של פסק-הדין החלקי, הואיל והכספים להם היא זכאית מכוחו אינם מספיקים דים לשם רכישת דירה. בנוסף, טוענים המבקשים כי לא הוכח במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שהוגשה על-ידי המשיבות, שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. זאת, הואיל והמשיבות טענו לחשש כללי ביחס לאפשרות זו ולא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש. בהמשך לכך טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא עמד בהחלטתו על הטעמים המצדיקים עיכוב ביצוע, בהדגישם שככלל הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין, אלא אם הוכח כי מתעורר חשש שביצוע פסק-הדין יהיה בלתי הפיך.

5.

המשיבה 1 טוענת בתגובתה כי סיכויי הערעור גבוהים. נימוקה העיקרי נוגע לכך שבית משפט השלום חרג מסמכותו שעה שהתערב בהחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל והנחיות משרד הבינוי והשיכון. כמו כן, לשיטת המשיבה 1 פסק-הדין שניתן שגוי הואיל והמבקש 2 אינו זכאי לפיצוי נפרד מהפיצוי לו זכאית המבקשת, מכיוון שהתגורר בכפר שלם במשך ארבע שנים בלבד. בנוסף, המשיבה 1 עומדת בקצרה על הקושי להשיב את הכספים שעתידים לעבור למבקשים מכוח פסק-הדין, הואיל והמבקש 2 אינו עומד בתשלום שכר דירה ומתגורר עם הוריו, ואילו בהמשך תגובתה מציינת היא כי הוא רכש לאחרונה דירת מגורים ולכן אינו נפגע מעיכוב הביצוע. כמו כן, הואיל ולטעמה סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, לאור שגיאות בית משפט השלום, הרי הנטל להוכחת החשש באשר ליכולת השבת הכספים קטן.

6.

המשיבה 2 טוענת בתגובתה התמציתית כי הבקשה דנן אינה מעלה שאלה משפטית החורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים. כמו כן, טוענת היא כי לא ניתן לומר שהערעור שהוגש משולל יסוד וכי בקשתם של המבקשים לפטור מעירבון מקימה חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה דנן ובתגובת המשיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. כאמור, פסק-הדין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו קבע סעד כספי לטובת המבקשים. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, מבלי שפורטו לאשורן הסיבות שבעטיין מצא לנכון ליתן את הצו. כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין. עיכוב הביצוע יינתן בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעורו הגבוהים של המבקש, ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. האחרון הינו תנאי הנגזר, בין היתר, מהקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק - הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל. כלל זה מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין כספי, שכן בדרך כלל ניתן להשיב את המצב לקדמותו על-ידי השבת הכספים (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסמה, 04.03.07)).

8.

הגם שאניח כי המשיבות העלו טיעונים המבססים סיכויי ערעור סבירים, אם כי לא גבוהים לטעמי, הרי הן לא העלו טיעונים כבדי משקל המבססים מאזן נוחות הנוטה לטובתן. טענותיהן, ביחס לחששן פן לא יוכלו להשיב את הכספים המועברים מכוח פסק-הדין למבקשים, אם יתקבל הערעור, לא הוכחו. המשיבה 2 בתגובתה הלאקונית, לא העלתה טענה הראויה להתייחסות במישור זה מלבד אמירה כללית. המשיבה 1 התייחסה לכך באופן שולי ורובם המכריע של טיעוניה התייחסו לסיכויי הערעור. טענתה היחידה של המשיבה 1, שהועלתה הן בבקשה לעיכוב הביצוע, שהוגשה בפני בית המשפט המחוזי והן בתגובתה לבקשה דנן, היא כי עלול להיווצר קושי ממשי להשיב את הכספים שהועברו במסגרת ביצוע פסק-הדין, תוך שהיא נתלית באמירה מתוך כתב התביעה המתוקן המתייחסת לקשייו של המבקש 2 לממן את דמי השכירות ואת העובדה כי הוא נאלץ לגור עם הוריו. אין בכך במקרה זה כדי לבסס באופן רציני טענה בדבר מצבו הכלכלי של המבקש 2 ממנו מתעורר החשש כי המבקשים לא יוכלו להשיב את הכספים שבנידון. זאת, בייחוד על רקע העובדה שהמשיבה 1 טוענת במקביל כי המבקש 2 מתגורר בדירה בת חמישה חדרים ולכן לא יינזק ממתן עיכוב הביצוע, שכן הוא בעל דירת מגורים. ויוטעם שביחס למבקשת 1 כלל לא העלו המשיבות טענות הנוגעות למצבה הכלכלי, ולפיכך גם בנוגע אליה לא עמדו המשיבות בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

9.

המסקנה כי לא הועלתה כל טענה העשויה לבסס את החשש האמור באופן המתחייב, ולכן לא עמדו המשיבות בנטל המוטל על כתפיהן על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין. בשולי הדברים, יש להדגיש כי המבקשים פונו מביתם בשנת 1996 וטרם קיבלו פיצוי מלא בשל כך. לטענת המבקשת 1 לא עלה בידיה לרכוש לעצמה בית מגורים שכן היא נאלצה להמתין שנים רבות לפיצוי המגיע לה. שיקול זה תומך בנטיית מאזן הנוחות דווקא לכיוונם של המבקשים.

10.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולבטל את עיכוב ביצועו של פסק-הדין שניתן בגדרו של תיק אזרחי 21282/05, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. על המשיבות לבצע ללא דיחוי את כל הוראות בית משפט השלום מכוח פסק-הדין כלשונן. עם זאת, המשיבות יהיו רשאיות לפנות לבית המשפט המחוזי ולהציע כל מנגנון לשם הבטחת השבת הכספים שיועברו למבקשים או לשם הקלה על השבתם אם יתקבל הערעור, וזאת כל עוד אין מנגנון זה גורם לעיכוב ביצוע פסק-הדין.