פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
553/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. מיכאל מוסברג
2. שמואל קרקרמן
3. אלעד קרמרמן
4. ליאור קרמקמן
נ ג ד
המשיבים:
1. בן שרון
2. איל אלמקייס
3. מרכשיא בע"מ
4. רשם המקרקעין בחולון
5. רשם המקרקעין בנתניה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב
5002-11-09 מיום 29.12.2009, שניתנה על ידי כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט.
בשם המבקשים:
עו"ד ת' הנריק ריטרסקי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט ) מיום 29.12.2009, בה נדחתה בקשה מטעם המבקשים להורות על תיקון והרחבת צו עיקול זמני שניתן על ידי בית המשפט במסגרת הפ"ב 5002-11-09.
בגדרה של בקשת רשות הערעור התבקש סעד זמני בדמות של הרחבה ותיקון של צו העיקול שניתן על ידי בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
רקע עובדתי וההליכים לפני בית המשפט המחוזי
1.
המבקשים הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור פסק בוררות שניתן על ידי כב' השופטת (בדימוס) ד"ר נ' אפל-דנון ביום 26.10.2009, לפיו חויבו המשיבים לשלם למבקשים סך כולל של 1,064,621 ש"ח.
2.
בד בבד לבקשה לאישור פסק הבוררות הגישו המבקשים בקשה למתן צו עיקול על נכסי המשיבים, לשם הבטחת קיומו של פסק הבוררות, וביום 10.11.2009 ניתן צו עיקול על הנכסים שפורטו בבקשה למתן צו העיקול (להלן:
צו העיקול ).
3.
כאמור, המבקשים הגישו בקשה לתיקון ולהרחבת צו העיקול (להלן: הבקשה ). במסגרת בקשה זו, התבקש בית המשפט להורות כי רשם המקרקעין בחולון ירשום עיקול על זכויות המשיב 2 במקרקעין שבבעלותו (להלן: הדירה ), כאשר נטען כי המדובר במקרקעין שעליהם חל צו העיקול.
עוד התבקש בית המשפט, במסגרתה של הבקשה, להורות על עיקול זכויות המשיב 2 במקרקעין נוספים שבבעלותו הרשומים בלשכת רישום המקרקעין בחולון, כאשר נטען כי עובדת קיומן של זכויות כאמור הובאה לפני בית המשפט בבקשה למתן צו עיקול.
לבסוף התבקש בית המשפט להורות על עיקול 50% מהזכויות הרשומות על שם אשת המשיב 1 במקרקעין הרשומים בלשכת רישום המקרקעין בנתניה, בטענה כי המדובר בחלקו של המשיב 1 בזכויות אלה מכח חזקת השיתוף.
4.
במסגרת הבקשה טענו המבקשים כי מתן צו לרישום העיקול בדירה מתבקש לשם "רישום העיקול ומניעת עיכובים וטעויות", וכי העיקולים הנוספים שהתבקשו, התבקשו נוכח "דלות הנכסים שנתפסו על ידי המחזיקים השונים" בהתאם לצו העיקול שהוטל על ידי בית המשפט.
5.
מאחר שהבקשה לא לוותה בתצהיר כנדרש, הורה בית המשפט על הגשת תצהיר לתמיכה בה, ותצהיר כאמור הוגש על ידי המבקשים.
6.
ביום 29.12.2009 דחה כאמור בית המשפט את הבקשה, בקובעו כי אין בבקשה טעם המצדיק את תיקון והרחבת צו העיקול.
7.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
דיון והכרעה
8 .
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, אני סבור כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ולו מן הטעם כי הנימוקים שבבסיס בקשת רשות הערעור, לא הוצגו לפני בית המשפט המחוזי, וכי מן הראוי היה כי בית המשפט המחוזי ייתן דעתו עליהם. כבר נקבע כי בית המשפט לא יאפשר העלאת טענות עובדתיות או טענות המשלבות פן עובדתי ופן משפטי, לראשונה בשלב הערעור [ראו למשל: עע"מ 9401/06 ארגנטינה באוניברסיטה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (לא פורסם, 6.7.2009) וע"א 8155/00 טיפוגרף נ' ד"ר קרברסקי , פ"ד נו(5) 563, 569 (2002)]. במקרה זה, כאשר הטענות הנטענות לראשונה עומדות בבסיס בקשת רשות הערעור, הדבר מחייב את דחייתה של הבקשה.
9 .
באפשרותם של המבקשים לפנות בבקשה מסודרת לבית המשפט המחוזי בה יפרטו את הנימוקים שצוינו בבקשת רשות הערעור, ושלא הובאו לפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה, ולתמוך בקשתם זו בתצהיר מפורט כנדרש.
10.
כמובן שאין בהחלטתי זו כדי להכריע לגופם של דברים באשר לצורך בהרחבת או בתיקון צו העיקול.
11.
בנסיבות אלה, ונוכח השתהותם של המבקשים בהגשת הבקשה למתן הסעד הזמני (אשר הוגשה ביום 20.1.2010), המלמדת ממילא על העדר הדחיפות בבקשה זו, אני דוחה גם את הבקשה למתן סעד זמני.
12.
בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ט שבט תש"ע (3.2.2010).
ש ו פ ט