רע"א 5534/16 חמדאן יזאבכה נ. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) בפש"ר 37025-05-14 מיום 14.6.2016, בגדרה הוגדל צו התשלומים המוטל על המבקש מסך של 400 ₪ לסך של 1,200 ₪.

2.המבקש הגיש בשנת 2014 בקשה לכינוס נכסיו ולהכרזה עליו כפושט רגל. בית המשפט המחוזי נתן צו כינוס לנכסיו והטיל עליו צו תשלומים של 400 ₪ לחודש, תשלום שבו עומד המבקש מדי חודש בחודשו.

3.ביום 14.6.2016 התקיים דיון בעניין המשכו של הליך פשיטת הרגל. במסגרת דיון זה טען המנהל המיוחד, בעקבות דוח מסכם שהגיש, כי יש לבטל את הליך פשיטת הרגל, משום שמדובר בחייב שניצל לרעה את ההליכים, לא המציא את מלוא המסמכים שהתבקש בחקירה להמציא, וכי למרות טענתו כי אינו עובד, יש חשד שהוא למעשה עובד בחברה שבבעלות רשמית של בנו. גם הכנ"ר הצטרף לעמדה זו וסבר כי החייב אינו משתף פעולה עם הליכי פשיטת הרגל. לעומת זאת, ב"כ המבקש טען בדיון כי הוא מתנהל כשורה, מגיש דוחות, ומשלם על-פי צו התשלומים שנקבע לו. עוד נטען בדיון כי המבקש מתקשה למצוא עבודה בשל נסיבותיו האישיות, לאחר שבנו נהרג ב'מהומות אוקטובר', וכי לאור כלל האמור יש להכריז עליו כפושט רגל.

4.בית המשפט המחוזי קבע כי התנהלותו של המבקש מצדיקה את ביטול ההליך, וזאת משום שחייב המעוניין להנות מההגנה הניתנת בהליכי פשיטת רגל צריך לעשות מאמצים בהתאם, למצות את כושר השתכרותו ולשתף פעולה באופן מלא עם המנהל המיוחד. ברם, המבקש אינו מתנהל בשקיפות ואינו ממציא מסמכים כנדרש. בהתבסס על קביעה עקרונית זו, הותרה המבקש כי ככל שלא יתנהל בשקיפות או לא ימלא אחר הוראות בית המשפט, תידחה הבקשה להכרזתו כפושט רגל. הלכה למעשה, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להמציא את המסמכים שנדרשו על-ידי המנהל המיוחד בתוך 30 יום; הומלץ למנהל המיוחד לזמן את המבקש לחקירה נוספת, וכן לדרוש מסמכים ולזמן לחקירה גם את בנו של המבקש; כמו כן הורה בית המשפט להעמיד את צו התשלומים על סך של 1,200 ₪, משום שנקודת המוצא צריכה להיות שהחייב בעל כושר השתכרות לפחות של שכר מינימום.

5.על הרכיב האחרון של ההחלטה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי טעה בית המשפט משקיבל באופן כמעט מוחלט את עמדת המנהל המיוחד, ולא התייחס לעובדת היותו של המבקש בן 60, ללא יכולת להשתלב בשוק העבודה מחמת מצבו הנפשי הקשה. בית המשפט המחוזי אף התעלם ממצבו הכלכלי של המבקש ולא התחשב בזכותו להמשיך לחיות בכבוד. העלאת צו התשלומים ב-300% כאשר בפועל מצבו הכלכלי של המבקש בכי רע, אינה מאוזנת ואין להותירה על כנה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבים.

7.החלטת בית המשפט המחוזי נשענת על התרשמותו הבלתי אמצעית מן המבקש ומאופן התנהלותו, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות המבוססות על התרשמות זו. זאת ועוד, החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על כך שהמבקש אינו ממציא מסמכים מבוקשים ואסמכתאות לטענותיו במישור הכלכלי. אסמכתאות כאלו גם לא צורפו לבקשה דנן. משכך הורה בית המשפט המחוזי למבקש להמציא את המסמכים הללו, ובד בבד קבע כי במצב הדברים הנוכחי הנחת המוצא שלא הופרכה היא כי המבקש הוא בעל כושר השתכרות. בבקשתו לא התייחס המבקש להעדר שיתוף הפעולה בינו ובין המנהל המיוחד, אלא התמקד בשינוי צו התשלומים, בעוד שכאמור יש קשר הדוק בין הדברים. בשים לב לאמור מובן עוד, כי אם לאור המסמכים שימציא המבקש תנוח דעת בית המשפט באשר להעדר כושר השתכרותו של המבקש, יעלה הדבר כדי שינוי נסיבות שיצדיק את שינוי צו התשלומים, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

8.הבקשה נדחית; משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.