רע"א 5535/06 ארז דלל נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט המחוזי נדרש לבקשה לתשלום תכוף שהגיש המבקש – בקשה שנייה במספר. במסגרת הבקשה הראשונה, שהוגשה בעת שהמבקש שהה עדיין בבית החולים, נפסקו למבקש סכומים שונים, ואילו הבקשה השנייה הוגשה לקראת שחרורו מאשפוז. בית המשפט פסק למבקש תשלום תכוף עבור ציוד ואביזרים (87,049 ש"ח), סיעוד (13,280 ש"ח לחודש), דמי מחייה (2,000 ש"ח לחודש), נסיעות (5,000 ש"ח) כל זאת – לתקופה של 12 חודשים. המבקש משיג על החלטה זו. הוא עומד על צרכים רפואיים ואחרים, שלא נכללים בתשלום התכוף שנפסק, על ציוד מתכלה הדרוש לו וכן על הצורך בהתאמת בית המגורים למצבו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי אין להתערב בהחלטת הערכאה המבררת. כפי שנפסק לא אחת, התשלום התכוף הוא סעד זמני, דחוף ומיידי, המוכרע על סמך תשתית ראייתית לכאורית. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין זה, ורק במקרים יוצאי דופן, שבהם מתגלה טעות ברורה בסכום הכולל שנפסק (להבדיל מהסכום הפרטני בכל אחד מראשי הנזק), תקום הצדקה להתערבותו של בית המשפט שלערעור. המקרה שבפנינו אינו יוצא מן הכלל. גם לגוף העניין, בצדק טוענת המשיבה כי הבקשה איננה מבוססת כנדרש, וכי המבקש מציג צרכים שונים – כגון טפול תרופתי, מעקב רופא מטפל, טיפולי פיזיותרפיה ועוד – שלא הוכח כי אין באפשרותו לקבלם כחלק מהשירות המסופק על-ידי מערכת הבריאות.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.