פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5557/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשים:
1. חביב נ'חלה
2. בוטרוס סרוג'י
נ ג ד
המשיב:
ג'מאל אבו סיני
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא
א' אברהם
)
בע"א 1323-03-20 מיום 1.7.2020
בשם המבקשים:
עו"ד זייד מנסור
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם ) מיום 1.7.2020, ועל החלטתו מיום 9.7.2020 בע"א 1323-03-20, במסגרתם התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (הרשם הבכיר ר' קודסי ) מיום 15.1.2020 בתא"מ 19390-06-16.
2.
המבקשים רכשו מהמשיב את רכבו תמורת סך של 47,500 ₪, ולימים מכרו את הרכב לחברת סאליקאר ג'אפאקום בע"מ תמורת סך של 40,000 ₪. משהתגלה כי הרכב עבר תאונה קשה בעברו, בוטלה העסקה בין המבקשים לחברה, תוך שהמבקשים חויבו להשיב לחברה את התמורה שנשתלמה להם בסך 40,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך 8,000 ₪, לצד קבלת הרכב חזרה לידיהם (ת"א 59372-02-15, הרשם הבכיר א' טל ). בשל כך, הגישו המבקשים לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב.
3.
בפסק דינו קיבל בית משפט השלום באופן חלקי את תביעת המבקשים להשבת התמורה ששילמו למשיב עבור הרכב, וזאת משקבע כי המשיב הסתיר מהם תאונה משמעותית שעבר הרכב. צוין כי סעד ההשבה אינו אפשרי לאור העובדה כי הרכב נמכר לצד ג' ואינו בחזקת המבקשים ונוכח השימוש שנעשה בו. לצד זאת נקבע כי יש להטיל על המבקשים אשם תורם בשיעור של 20%, בשל כך שהם לא בדקו את הרכב טרם קנייתו.
4.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המשיב, וקבע כי נוכח הדדיותה של חובת ההשבה, היה על בית משפט השלום לצוות, לצד השבת התמורה, על השבת הרכב או שוויו למשיב וניכוי עלות השימוש ברכב על ידי המבקשים. חלף השבת התיק לבית משפט השלום על מנת שיקבע את "סכום ההשבה", קבע בית משפט קמא בעצמו שווי זה: בית המשפט הפחית מן התמורה שנשתלמה למשיב עבור הרכב את הסכום שקיבלו המבקשים ממכירתו לצד ג' (20,000 ₪) ואת שווי השימוש בו בסך של 5,000 ₪, וניכה מהסכום שנותר שיעור של 20% בגין אשם תורם. בית משפט קמא העמיד אפוא את "סכום ההשבה" על סך של 18,000 ₪, חלף סך של 39,000 ₪ שנקבע בבית משפט השלום.
5.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני. בבקשה נטען בין היתר כי שגה בית משפט קמא עת התערב בפסק דינו של בית משפט השלום והפחית מסך התמורה סכום כולל של 25,000 ₪ בגין שווי הרכב ושווי השימוש בו, שכן מדובר בטענה חדשה שהעלה המשיב בערעורו לבית משפט קמא. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי לסכומים נוספים שהוציאו המבקשים מכיסם כתוצאה מהעסקה עם המשיב, כמו הוצאות המשפט בהן חויבו במסגרת פסק הדין ב ת"א 59372-02-15.
6.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
7.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד
בכסלו התשפ"א (30.11.2020).
ש ו פ ט