רע"א 5565/09 מועצה מקומית רמת ישי נ. חסון פ.ע. מסחר 1997 בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע''א 105/09 (כבוד השופט א' קולה) מיום 27.05.2009, בו התקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה בת.א 2406/04 (כבוד השופט י' בן חמו) מיום 19.11.2008, לפיו חייב בית המשפט השלום את המבקשת לשלם למשיבה סך של 93,747 ש''ח.

1.

ביום 08.11.2000 זכתה חברת אינג' גנדי קפלן בע''מ (להלן:

הקבלן ), במכרז לביצוע עבודות מים וביוב אותו פרסמה המבקשת. לצורך ביצוע העבודות התקשר הקבלן עם המשיבה שהינה חברה העוסקת במכירת מוצרי תשתית שונים לרבות צנרת מים וביוב, וביקש לרכוש ממנה את הצנרת ושאר החומרים הדרושים לצורך ביצוע העבודות. כתנאי לביצוע ההספקה דרשה המשיבה, כי הקבלן ימחה לטובתה את זכויותיו לקבלת כספים מהמועצה, אשר ישמשו לכיסוי התמורה האמורה להתקבל בגין הסחורה. ביום 18.12.2000 חתם הקבלן על כתב המחאת זכויות בלתי חוזר לפיו הוא ממחה למשיבה את כל הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לו מהמבקשת עד לסך של 452,816 ש''ח. המבקשת אישרה בחתימתה מיום 20.12.2000 את קבלת ההמחאה והתחייבה לפעול לפיה.

2.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בעפולה תביעה כספית על סך 280,314 ש''ח נגד המבקשת וזאת בגין יתרת חוב שלא שולמה. בית המשפט קבע כי המשיבה לא הוכיחה את תביעתה, ואולם סמך על הצהרתו של מר גל סמו, מזכיר וגזבר המבקשת, כי מהחשבון הסופי שערך המפקח על העבודות עולה, כי היתרה לתשלום הינה בסך 140,620 ש''ח, וקבע שמדובר בהודאת בעל דין. לפיכך קבע בית המשפט כי סכום זה הינו שיעור החוב של המבקשת כלפי הקבלן לו זכאית המשיבה. באשר לטענת המבקשת לקיזוז הפיצוי המוסכם בגין איחור הקבלן בביצוע העבודות, קבע בית המשפט כי המבקשת זכאית לפיצוי גלובאלי על דרך אומדנה בסך של 46,873 ש''ח.

3.

בעקבות פסק דין זה הגישו המבקשת והמשיבה ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת בקובעו שתצהיר מזכיר וגזבר המבקשת מהווה הודאת בעל דין, מכיוון שהמבקשת היא זו שביקשה להגיש את התצהיר על כל נספחיו, ושגזבר המבקשת הוא האמון על תשלום חובות המבקשת, ועליו מוטלת החובה לבדוק מהו גובה החוב של המבקשת למשיבה. מנגד, ערעורה של המשיבה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי בקובעו שלא היה מקום להשלמת החסר הראייתי על דרך האומדנה, מכיוון שדרך הוכחת הפיצוי המוסכם בין המבקשת לקבלן היא מעשית ופשוטה, אך למרות זאת לא השכילה המבקשת לגבשה בחומר ראיותיה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי בדחיית ערעורה, תוך שהיא מדגישה מספר טיעונים עיקריים:

ראשית, מכיוון שהמשיבה התנגדה להגשת המסמכים על ידי המבקשת לרבות תצהיר הגזבר, והמפקח עורך המסמך שעליו מתבססים הנתונים שבתצהיר הגזבר לא הובא לעדות, הרי שמדובר בראיה בלתי קבילה, ולא ניתן לבסס עליה פסק דין. שנית, המבקשת טוענת שהאבחון שעשה השופט בין שורת החובה לבין שורת הזכות בתצהיר הגזבר, כך ששורת הזכות מהווה הודאת בעל דין, ואילו שורת החובה מהווה טענת זכות, מוביל לתוצאה בלתי צודקת אשר מקפחת את המבקשת, במיוחד כאשר נקבע שהמשיבה לא הוכיחה את תביעתה ועורך המסמך שעליו מתבסס התצהיר לא הובא לעדות. המבקשת מוסיפה לטעון שתצהיר הגזבר לא יכול היה לשמש הודאת בעל דין מכיוון שהגזבר לא נחקר ע''י המשיבה על תוכן ''הודאתו'' במהלך עדותו במשפט, ולכן מאבדת ההודאה את כוחה בתור שכזאת (ע''א 1608/96

רביבו נ' בית החולים ביקור חולים

(לא פורסם, 20.1.99)) (להלן: פרשת רביבו ).

5.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות. הבקשה איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע''א 9168/08

מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ

(לא פורסם, 3.2.09)). המבקשת טוענת שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, אך הלכה פסוקה היא שאין טענה זאת מצדיקה בפני עצמה מתן רשות ערעור, וזאת ללא צורך להביע עמדה בעניין (רע''א 4356/06

נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע''מ

(לא פורסמה, 18.6.06)). אציין רק כי נראה שנסיבות מקרה זה שונות מפרשת רביבו , שכן במקרה הנידון המבקשת היא זאת אשר ביקשה להגיש את תצהיר הגזבר, דהיינו הודאת בעל הדין הוגשה על ידי המודה, בעוד שפרשת רביבו הוגשה הודאת בעל דין על ידי הצד היריב למודה. כמו כן לא הייתה במקרה דנן עדות מפורשת במהלך המשפט אשר סתרה את ממצאי ההצהרה וגובה החוב, ובכלל זה עדותו של גזבר המועצה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.