רע"א 5592/14 אהרון אינדיך נ. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

1.

המבקש היה חבר אגד. לקראת הגיעו לגיל 67 הודיעה אגד למבקש כי היא מאשרת את פרישתו מהאגודה. זאת על רקע תקנות האגודה, לפיהן החברות בה פוקעת בגיל 67. המבקש פנה להנהלת אגד, וביקש לדחות את מועד הפרישה. קודם שניתנה החלטה בבקשה זו הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי, בדרישה להורות לאגד שלא להפסיק את חברותו של המבקש, וכן בקשה למתן סעד זמני שיאסור על אגד - עד להחלטה אחרת - להפסיק את חברותו. הבקשה לסעד זמני נדחתה, ובד בבד הורה בית המשפט המחוזי להנהלת לדון ולהחליט בתוך פרק זמן קצר האם לדחות את מועד הפרישה של המבקש (ת"א 35157-04-14, כב' השופט א' יעקב ). בהמשך התכנסה הנהלת אגד, והחליטה שלא לדחות את מועד הפסקת חברותו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. נטען כי סיכויי התובענה העיקרית בבית המשפט המחוזי הם גבוהים, משום שתקנות האגודה – אשר מחייבות פרישה בגיל 67 – אינן חוקתיות ומהוות תנאי מקפח בחוזה אחיד. המבקש מוסיף כי ההפסקה המיידית של חברותו באגד - תגרום לו ולמשפחתו נזק כלכלי ונפשי חמור ואף בלתי הדיר.

2.

דין הבקשה להידחות. עולה מהחומר כי הוצע למבקש להמשיך לעבוד כנהג באגד, במסגרת של חוזה עבודה אישי, עד לבירור טענותיו בנוגע לחברות באגודה (סעיף 56 לבקשת רשות הערעור וסעיף 55 לתגובת המשיבה). על הרקע הזה לא הובהר במסגרת הבקשה שלפניי מדוע עלול להיגרם למבקש או לבני משפחתו נזק חמור, שלא לומר בלתי הפיך, רק משום כך שבקשתו לסעד זמני תידחה וחברותו באגודה תופסק (להבדיל מעבודתו כנהג באגד אשר הוצע להמשיכהּ). מאחר וזהו מאזן הנוחות בבקשה שלפניי, לא התרשמתי כי סיכויי התובענה יש בהם כדי להטות את הכף לטובת עמדת המבקש - וזאת מבלי שאביע כל עמדה, לכאן או לכאן, ביחס לטענות שהעלו הצדדים במסגרת התובענה העיקרית.

יוזכר הכלל המושרש לפיו ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני; כרוחב שיקול הדעת המוענק לערכאה הדיונית בבקשה מעין זו, כך צמצום שיקול הדעת שמוענק לערכאת הערעור. אינני מתעלם מטענות משפטיות מורכבות שונות שמועלות על ידי הצדדים, אך המקום המתאים לבירורן הוא ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי.

3.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.