רע"א 5618/99 אחמד נעים נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-משפט קמא בעבירה של מעשה מגונה כהוראתה בסעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, בנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(1), דהיינו: שלא בהסכמתה החופשית של האשה ועקב שימוש בכוח וגרימת סבל גופני. בהרשיעו את המערער כך בדינו, גזר עליו בית-משפט קמא עונש מאסר בן חמש שנים, מתוכן שתי שנים מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על-תנאי.

מונחים עתה לפנינו ערעורו של המערער על חומרת גזר-הדין וערעורה של המדינה על קולתו.

נסיבות המקרה היו אלו, שהמערער נסע ברכבו בכרמיאל בשעת בוקר, ובאותה עת הילכה המתלוננת בצד הכביש בדרכה לביתה. המערער עצר ליד המתלוננת, יצא מרכבו, תפס את המתלוננת בכוח, הכניסה לרכבו ולאחר מכן נעל את הדלת הסמוכה למקום מושבה. למרות מחאותיה של המתלוננת החל המערער לנסוע ברכב ודרש מהמתלוננת כי תבוא עימו במגע אישות. המתלוננת סירבה למערער, והמערער החליט, כמסתבר, לקבל בכוח את שלא ניתן לו מרצון. הוא עצר את הרכב במקום מסויים, העביר את המתלוננת בכוח למושב האחורי של הרכב, ולמרות בכיותיה והתנגדותה, פשט את בגדיה התחתונים והושיבה על ברכיו. משהתנגדה המתלוננת למעשיו סטר המערער על פניה, אך לא עלה בידו לעשות לה דבר נוסף.

עורך-דין תגר, בא-כוח המערער, טען לזכותו של מרשו את כל אשר ניתן לטעון, אך לא מצאנו בטיעוניו דבר שיתמוך בערעורו או שישיב כראוי לערעור המדינה. הנה היא אשה ההולכת לתומה ברחובה של עיר ולפתע מוצאת היא עצמה - בניגוד לרצונה - במכונית של אדם זר לה, ואותו אדם עושה בה מעשים מגונים הקרובים ביותר לניסיון אינוס. חובה היא המוטלת על בית-משפט להגן על נשינו, על בנותינו, על חברותינו, שתוכלנה להלך בביטחה ברחובה של עיר בלא שתחשושנה שמא תילקחנה בכוח הזרוע וייעשו בגופן מעשים אשר-לא-ייעשו. נסיבותיו האישיות של המערער - ואנו מסכימים כי נסיבותיו האישיות אינן קלות - אין בהן כדי להועיל לו בנסיבות העבירה הקשה שעבר. על אחת כמה וכמה ששירות המבחן קובע כי המערער הוא אדם מסוכן ויש חשש להישנות מקרים דומים בעתיד מצידו.

עורך-דין תגר טוען כנגד שירות-המבחן, באומרו כי בהיותו של המערער בדואי מתבייש הוא במעשהו ועל-כן מתכחש הוא לאחריותו למעשה שביצע בגופה של המתלוננת. ראיה לדבר, כך אומר עורך-דין תגר, שהמערער הציע לפצות את המתלוננת בסך של 3,000 ש"ח. אנו מתקשים לקבל את טיעונו של עורך-דין תגר. אם אמנם מתבייש המערער במעשהו אך בשל היותו בדואי, כיצד זה שעשה את המעשה? אין זאת אלא שמנגנוני המעצורים הטבועים בו אין בהם די, ומכאן הסיכון הנשקף ממנו לנשים.

סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את ערעורו של המערער ולקבל את ערעורה של המדינה. נאמנים לדרכנו שלא למצות את הדין בערכאת ערעור, אנו מחליטים כי תחת העונש שהוטל על המערער, ייגזרו עליו שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים מאסר בפועל ושתי שנים מאסר על-תנאי; והתנאי הוא כאמור בפסק-דינו של בית-משפט קמא. חיובו של המערער לפצות את המתלוננת יעמוד בעינו.

ניתן צו איסור פרסום שמה של המתלוננת או כל פרט אחר העשוי להביא לזיהוייה.