רע"א 5624/02 רפאל כהן נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה

1.המבקשים הגישו בשנת 1984 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעת פיצויים נגד המשיבה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- (להלן: חוק התכנון והבניה), בטענה שתוכנית שאושרה על-ידי המשיבה פגעה בערך מקרקעין שבבעלות המבקשים. בחלוף גלגולים שונים של התיק, שבגידרם הועבר התיק ארבע פעמים משופט לשופט, הגיעו הצדדים בשנת 2000 להסדר דיוני, שקיבל תוקף של פסק-דין, באשר לאופן התנהלות ההתדיינות ביניהם. במסגרת הסדר זה הסכימו הצדדים לפעול על-פי הפרוצדורה הקבועה בחוק התכנון והבניה, בנוסחו הנוכחי, ולהביא את הסכסוך להכרעה בפני שמאי מכריע שימונה בהסכמה. עוד הוסכם בין הצדדים, כי כל צד יהיה רשאי לערער בפני בית-המשפט המחוזי על הכרעת השמאי לגבי נקודות משפטיות בלבד.

לאחר שנתקבלה קביעת השמאי המכריע, הגישו הצדדים סיכומים בפני בית-המשפט המחוזי. ברם, בתאריך 18.2.02 קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטה שנתן כך:

כתבי הסיכומים הוגשו ... מעיון בהם התברר כי באת-כוח [המשיבה] ביססה חלק מטעוניה, בכתב הסיכומים, על עובדות שלמעשה שנויות במחלוקת בין הצדדים ... בא-כוח [המבקשים] חלק ... על טענה זו ואף ציין כי העובדות עליהן התבססה באת-כוח [המשיבה] אינן מוסכמות עליו ... מכיוון שמכתבי הסיכומים עולה מחלוקת עובדתית לפחות לגבי השאלה האם נפגעו המקרקעין כתוצאה מהתוכנית הנ"ל ... אמנע מלהכריע בגורלה של תובענה זו, אלא אם כן אשמע העדים של שני הצדדים לגבי כל השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת ביניהם...

עם זאת ... התחזקה אצלי הדעה כי עליהם להגיע להסדר כולל בתיק זה, ללא צורך בהכרעה שפוטית ולהביא, סוף סוף, לסיומה של מחלוקת עתיקת יומין וארוכת שנים זו.

...

לאור כל האמור לעיל אני קובע ישיבת תזכורת נוספת על מנת לקבוע את מועדי שמיעת ההוכחות וסדרי הדין...

2.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בהימנעו מלפעול על-פי ההסדר הדיוני, וכי התנהגות המשיבה עולה כדי חוסר תום-לב.

ואילו המשיבה הודיעה, כי מוסכם עליה שההסדר הדיוני מחייב אותה, וכי אין מניעה מבחינתה לכך שבית-המשפט המחוזי יכריע בתובענה על-פיו. עם זאת, המשיבה ציינה, כי במסגרת ההסדר הדיוני הוסכם כי הכרעת בית-המשפט המחוזי תינתן ביחס ל"נסיבות העניין", ונסיבות אלו מצריכות התייחסות לעובדות שברקע המחלוקת בין הצדדים.

3.כאמור, החלטת בית-המשפט המחוזי קבעה אך מועד לישיבת תזכורת, וזאת מתוך ניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה שתסיים את הסכסוך ביניהם. בניסיון זה, כשלעצמו, אין עילה להתערבות ערכאת הערעור.

ברם, יש להצטער על כי הטיפול בתיק זה, אשר מתנהל זמן כה רב, לא נסתיים זה מכבר בהכרעה של בית-המשפט. שכן, הצדדים מסכימים כי ההסדר הדיוני מחייב אותם, וכי על בית-המשפט המחוזי לפעול על-פי הסדר זה, שתכליתו הייתה להחיל על הצדדים את ההסדר הקבוע כיום בחוק התכנון והבניה לצורך הכרעה בתובענות מן הסוג שהגישו המבקשים. בנסיבות אלו, ברי כי על בית-המשפט המחוזי להכריע בסכסוך ללא שמיעת ראיות, על יסוד הסיכומים שהגישו הצדדים - תוך התעלמות מטענות בעניינים עובדתיים - ותוך בחינת השאלה, האם למי מן הצדדים טענה משפטית המצדיקה התערבות בפסיקת השמאי המכריע.

בכפוף להבהרה זו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.