פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
5632/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשת:
משכנות
- חטיבת הבניה מקבוצת פטרולגז בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ
2.
הועדה המקומית לתכנון ובניה העיר חיפה
בקשת רשות ערעור על החל
טתו של בית המשפט
המחוזי
בחיפה בהמרצה 1315/97, ת.א. 9697/97
מיום
31.8.97, שניתנה על ידי כבוד השופטת
ש'
ברלינר
בשם
המבקשת: עו"ד ש' בן-עמי
בשם
משיבה 1: עו"ד א' שמיר
בשם
משיבה 2: עו"ד ח' צלרינג
החלטה
1.למבקשת ולמשיבה 1 (להלן: המשיבה) מגרשים הגובלים האחד בשני. האזור בו נמצאים המגרשים מיועד למסחר, תעשיה, מלאכה והיי-טק. המשיבה בנתה במגרשה בניין בן שלוש קומות, שבנייתו הושלמה. המבקשת הגישה למשיבה 2 בקשה למתן היתר בניה במגרשה. בבקשה זו נכללה גם בניית רמפה דו-כיוונית לרכב מנועי על קו בניין 0, דהיינו בגבול החלקות, באופן שבינה ובין המבקשת יחצוץ קיר בגובה 9.20 מטר. המשיבה הגישה למשיבה 2 התנגדות למתן ההיתר, אך היא נדחתה. גם הערר שהגישה על כך לועדת הערר נדחה.
2.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים (ת"ה 33010/96, כב' השופטת ש' וסקרוג), בקשה לצו מניעה זמני כנגד המבקשת שיאסור על המבקשת לבנות במרחק של שלושה מטר מקו ה- 0 המשותף. וזאת הן מנימוקים תכנוניים והן בשל חשש להיווצרות מטרד ונזקים אחרים עקב הבניה. בצד הבקשה לסעד זמני לא הוגשה עתירה כתביעה עיקרית. כבוד השופטת קבעה כי הסמכות העניינית לדון בעתירה היא לבית משפט השלום, שכן עיקרה של התביעה מופנית כנגד מניעת המטרד והנזק, כלומר נמצאת בתחום המשפט הפרטי, ועל פי הסעד הכספי המפורט בתביעה הסמכות היא לבית משפט השלום.
3.בית משפט השלום בחיפה (ת.ה. 56034/96, כב' השופטת ב' בר-זיו) פסק כי היתר הבניה ניתן כדין, על פי תוכנית מתאר החלה על השטח. עם זאת, מכיוון שישנו חשש להיווצרות מטרד בעקבות פעולת הבניה על ידי המבקשת, ניתן למשיבה צו מניעה זמני אשר תוקפו מותנה בכך שתגיש תוך 7 ימים את התובענה העיקרית ובכך שתפקיד ערובה עצמית לפיצוי כל נזק שייגרם וכן ערבות בנקאית צמודת מדד בסך 20,000 ש"ח.
4.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1315/97, כב' השופטת ש' ברלינר). בקשתה נדחתה. כבוד השופטת קבעה: "לא שוכנעתי שהשופטת קמא שגתה בהחלטתה. הבקשה נדחית".
5.בבקשה המונחת בפני, טוענת המבקשת טענות לעניין חוסר הסמכות העניינית של בית משפט השלום לבטל את היתר הבניה הנדון וכן בדבר מעמד המשיבה וחוסר תום ליבה. המשיבה בתגובתה טוענת כי את טענת חוסר הסמכות של בית משפט השלום היה על המבקשת לטעון בערעור על החלטת כב' השופטת וסקרוג ביושבה כבית משפט לעניינים מנהליים. כמו כן טוענת המבקשת כי בית משפט השלום לא נדרש בבקשה לצו מניעה לבטל את היתר הבניה, אלא למנוע את הבניה בצמידות לחלקתה וזאת, מנימוקים נזיקיים בעיקרם.
6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המחלוקת נשוא הבקשה אינה חורגת מן הסכסוך הקיים בין שני הצדיים ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). יתרה מכך, כאשר מדובר בערעור על החלטת ביניים בדבר מתן סעד זמני, בית המשפט שלערעור יטה שלא לסתור את שיקול דעת הערכאה שנתנה את הסעד, בפרט כאשר אי מתן הסעד עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואילו המבקש יוכל לבקש להיפרע מהמשיב בגין נזקים העלולים להיגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני (ראו: בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פרייזין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה (5) 499). הטענות המהותיות שהועלו בבקשה יוכרעו בהליך הסופי בבית המשפט.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בכסלו התשנ"ח
(17.12.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97056320.
A02
/דז/