רע"א 5636/10 שלמה ויפה אדרי נ. עדי ומירי מהלר

1.

ככל שניתן להבין מן הבקשה שלפניי, היא מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' גריל והשופטים ע' גרשון ו- י' וילנר ) בע"א 4648/07 שניתנה ביום 21.7.2010 בה נדחתה בקשה מטעם המבקשים לדון בבקשה אחרת שהגישו (בש"א 14353/07) "להוציא צו נגד הועדה המקומית קריות לגילוי החלטה מיום 5.10.97" ולהביא את דברם על מנת להוכיח את הצורך בצו כאמור (להלן: הבקשה ). החלטה זו ניתנה לאחר שביום 10.5.2009 ניתן פסק דין בו דחה בית המשפט ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט מ' רניאל ), למעט לעניין חיוב המבקשים בהוצאות, אשר הופחת לסך של 15 אלף ש"ח.

2.

השתלשלות האירועים באשר לבקשה הינה כדלקמן: תחילה ועוד בטרם התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי פנו המבקשים במכתב לנשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה ובה עתרו להחזרת התיק לבית משפט השלום על מנת להשלים את עדותם ולהציג מסמכים שונים. הטיעונים שבמכתב זה נגעו בין היתר לסעדים שהתבקשו במסגרת הבקשה. עוזרה המשפטי של הנשיאה השיב להם כי הדבר אינו מצוי במסגרת סמכותה המנהלית של נשיאת בית המשפט המחוזי וכי יש להניח כי בקשתם תתברר במסגרת הערעור שהגישו. ביום 31.10.2007 ניתנה החלטת השופט ע' גרשון כי הבקשה תידון במידת הצורך על ידי ההרכב שידון בערעור. במהלך הדיון במעמד הצדדים, הודיע בא כוח המבקשים כי מקובל עליו כי ההכרעה בערעור תינתן על פי החומר הכתוב, המסמכים והטיעונים שהוגשו לבית המשפט המחוזי.

3.

בהחלטה נושא הבקשה שלפניי, עמד בית המשפט המחוזי על השתלשלות האירועים אותה פירטתי וקבע כי בנסיבות אלה אין כל מקום לדון בבקשה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הבקשה אינה אלא ניסיון להשיג על פסק הדין שניתן על ידו. כן נקבע, למעלה מן הצורך, כי הבקשה הייתה צריכה להיות מוגשת לערכאה הדיונית, וכי אף אם יראו בבקשה בקשה להוספת ראיה בערעור, הרי שמאחר שזו לא נתמכה התצהיר ומאחר שעולה ממנה כי המבקשים יכלו להגיש את הראיה לבית משפט השלום, אין מקום לקבלה לגופה. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים להאריך את המועד לדון בבקשה מאחר שאין הדבר מצוי בגדר סמכותו.

4.

במסגרת הבקשה שלפניי עותרים המבקשים כי נדון בבקשה או לחילופין כי נאריך את המועד להגשתה. המבקשים משיגים על החלטת בית המשפט המחוזי אך גם על קביעות בית משפט השלום בפסק דינו ועל קביעות בית משפט המחוזי בערעור.

5.

סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא אם כן מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)]. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה כאמור, והמבקשים אף אינם טוענים כי מתעוררת שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים.

6.

למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. הבקשה המאוחרת לדון בבקשת המבקשים הוגשה ביום 20.6.2010 בעוד שפסק הדין ניתן ביום 10.5.2009, למעלה משנה קודם לכן. עיון בבקשה, כמו גם בטענות המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי, מעלה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי כל כולה השגה על פסק דינו ועל פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום. אוסיף ואציין כי איני סבור כי במכתבו של העוזר המשפטי של נשיאת בית המשפט המחוזי הייתה משום הבטחה או קביעה כי בקשתם של המבקשים תידון במסגרת הערעור. ממילא נוכח הצהרת בא כוח המבקשים במסגרת הדיון שהתקיים, אף אם נוצרה אצלם ציפייה כאמור, הם עצמם ויתרו עליה כאשר הסכימו כי בית המשפט ייתן את פסק דינו על בסיס החומרים שהוגשו לו.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.