רע"א 564/21 מועצה מקומית מעלה יוסף נ. המוסד לביטוח לאומי

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות ב' בר-זיו , ע' אטיאס ו- ש' שטמר ) מיום 26.11.2020 בע"א 4933-08-20, במסגרתו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שדה ) מיום 26.7.2020, אשר דחה על הסף את תביעתם למתן פסק דין הצהרתי לפיו אסור למשיב או לחוקר מטעמו "להעמיד לכתחילה, בפני הנחקר, שאלות מפלילות".

2.

בית משפט השלום ציין בפסק דינו כי לא בכדי הפנה בא-כוח המבקשים ל"החלטות בדיעבד", שהרי לא ניתן למנוע חקירה מלכתחילה כפי שמבוקש בעניינם, שכן ככלל – "ככל שבוצעה חקירה ויתברר כי הופרה במהלכה זכות כלשהי, אזי העניין ייבחן, יקבל משקל ואף ייתכן שיפסלו ראיות שהושגו באותה חקירה". אין מקור משפטי למנוע את החקירה עצמה, כך נקבע, ואין בנמצא זכות לנחקר או לחשוד המונעת את חקירתו. נקבע לפיכך כי יש לדחות את התביעה (שבינתיים התייתרה בשל דחיית הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה), וזאת בהיעדר עילה ולאור השתק פלוגתא שהוכרעה בהליכים מקבילים שניהלו המבקשים באותו עניין.

3.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את ערעור המבקשות על פסק הדין, בציינו כי נוכח העובדה שהחקירה כבר הסתיימה, מדובר בעתירה עיונית-תיאורטית. מכל מקום, נקבע כי גם אם נאמר שהחקירה לא הסתיימה וייתכן שהמשיב יידרש להשלמת חקירה, "הרי שקביעותיו המשפטיות של בימ"ש קמא, לגופו של עניין, בדין יסודן ואין מקום להתערב בהן". הודגש כי החלטה זו "נכונה לכל אירוע שבו מתעוררת אותה סוגיה". לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1974. כן הוחלט להשית על המבקשים הוצאות בגין הליך הערעור, משנקבע כי הם "רצו מערכאה לערכאה וניסו לזכות באותו סעד תוך הפנייה למספר תחומי משפט, ובמיוחד תוך העלאת טענות סותרות בעניין הסמכות".

4.

לאחר עיון

בבקשה

ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי

כי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

אינו

מעורר כל שאלה משפטית

עקרונית

החורגת

מעניינם

של

הצדדים, וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין.

5.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות בסך של 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.