רע"א 5648/20 עמר עווני נ. א.א גבאי סיטונאות פירות וירקות בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א' דראל , ע' זינגר ו א' רון ) בע"א 48932-03-20 מיום 29.7.2020, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר-איתן ) בת"א 55319-03-16 מיום 19.2.2020, בגדרו נדחתה תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף.

1.

המבקש הועסק על ידי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בעבודת ס בּ ל וּ ת בין השנים 2014-2003. לפי החלטת הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 28.11.2012, בגין אפיקונדליטיס דו צדדי (פגיעה בידיו). בהמשך הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום, בה טען כי המשיבה התרשלה כלפיו בכך שהנהיגה שיטת עבודה לא בטוחה ולא סיפקה לו מכשירי הרמה או חגורות גב, וכי עקב כך הוא לקה בנזקי גוף המתבטאים בכאבים ומגבלות תנועה בידיו.

2.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש. בין היתר, צוין כי תיקו של המבקש במל"ל, על חוות הדעת שניתנו במסגרתו, אינו מהווה ראיה קבילה; כי חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש ניתנה "מבלי שהמומחה הביע עמדה ברורה בחוות הדעת בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה אצל [המשיבה] לבין מצבו הרפואי האמור" (פסקה 8 לפסק הדין); וכי בהעדר ראיה קבילה וברורה לקיומו של קשר סיבתי, אין מקום לקבל את התביעה. בית המשפט הוסיף כי אף אילו הניח כי מתקיים קשר סיבתי בין עבודתו של המבקש אצל המשיבה לבין מצבו הרפואי, אין בכך כדי לבסס התרשלות מצידה כלפיו. זאת, לנוכח עדותו של מנהל המשיבה שנמצאה מהימנה על בית המשפט, ומשלא הוגשה על ידי המבקש חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות בעבודה או כל ראיה קבילה אחרת התומכת ברשלנות הנטענת. כמו כן, בית המשפט הבחין בין עובדות המקרה דנן לבין מקרים אחרים בפסיקה, שבהם נדונו תביעות בגין נזקי גוף שנגרמו עקב הרמת משאות כבדים.

3.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום נשען על קביעה בדבר אי-הוכחת קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבקש לבין תנאי עבודתו; וכי בבסיס קביעותיו של בית משפט השלום עמדו קביעות שבעובדה לגבי שיטת העבודה שנהוגה אצל המשיבה, ובכלל זה המשקל שנדרש המבקש להרים, מה שהוביל למסקנה כי לא הוכחה התרשלות במקרה דנן. משכך, נקבע כי ערעורו של המבקש, המופנה באופן מובהק כלפי קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, דינו להידחות. לנוכח מסקנה זו, בית המשפט המחוזי הוסיף כי הוא כלל אינו נדרש לשאלה אם היה צורך להגיש חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות בעבודה ואם ניתן היה להסתמך על תיק המל"ל.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתו למצבו הרפואי; כי קביעה זו לא נומקה; כי המשיבה לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה ולא ביקשה לחקור את המומחה מטעמו; כי היה על בית המשפט המחוזי להתייחס לשאלת ההסתמכות על תיק המל"ל, וכן להיזקק לשאלה אם היה צורך להגיש חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות בעבודה; כי היה מקום להתייחס לטענותיו לגבי שיטת העבודה הנהוגה אצל המשיבה, ובפרט האופן בו נדרש לדחוף עגלות ידניות עמוסות בסחורה כבדה.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טענות המבקש, התוקפות את קביעותיו והנמקותיו של בית המשפט המחוזי, תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה דנן ואינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. אף אם אניח לטובת המבקש כי יש לראות את חוות דעתו של המומחה מטעמו ככזו המתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי, לא היה בכך כדי לסייע בידו. הטעם לכך הוא שבית משפט השלום קבע כי לא הוכחה התרשלות מצד המשיבה, וזאת לאחר שאימץ את גרסתו של מנהל המשיבה. בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בקביעה זו, ואין הצדקה לעשות כן במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.