רע"א 5661/08 עפרה (נחום) וייס נ. שי בודנשטיין

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 4469/07 (כבוד הנשיאה ב' גילאור וכבוד השופטים א' רזי וא' שיף ) בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ה' אסיף ) בת.א. 2764/05 מיום 19.4.07 ואושרה דחיית תביעת המבקשים לקבלת הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון דברים שנחתם בינם ובין המשיבים למכירת דירת האחרונים.

1.

ביום 23.4.04 נחתם בין המבקשים למשיבים זכרון דברים שעניינו רכישתה של דירת המשיבים שבנהריה (להלן: הדירה ). לטענת המבקשים קבע זכרון הדברים, בין היתר, כי הדירה תמכר למבקשים ותועבר להם כשהיא נקיה מכל שיעבוד, משכון, משכנתא וזכויות צד ג', למעט משכנתא בסך 400,000 ש"ח וכי העסקה מותנית בבדיקת עורך דין מטעם המבקשים. זכרון דברים זה, יוער כבר עתה, לא צורף לבקשה שלפניי.

ביום 16.5.04 פנה בא כוחם של המבקשים במכתב, אשר אף הוא לא צורף לבקשה שלפניי, אל בא כוחם של המשיבים בדרישה לקבלת אישור בלתי מותנה לכך שהדירה הוחרגה ממשכנתא נוספת, בסך 2.5 מיליון דולר, שרבצה על רכושם של המבקשים. לאחר שלושה ימים בלבד, ביום 19.5.04, הודיעו המבקשים כי נוכח הפרת זכרון הדברים על ידי המשיבים, מבטלים הם את זכרון הדברים בינם ובין המשיבים. המבקשים הוסיפו ודרשו את דמי הקדימה ששילמו בסך 500 דולר ואת הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 5 לזכרון הדברים בסכום של 15,000 דולר (להלן: הפיצוי המוסכם ).

המשיבים סרבו להשיב למבקשים את דמי הקדימה או לשלם להם את הפיצוי המוסכם, מאחר שלטענתם לא הופר זכרון הדברים על ידם וביטולו

על ידי המבקשים נעשה בחוסר תום לב.

2.

על רקע הדברים הללו פנו המבקשים בתביעה לבית משפט השלום בחדרה. בתביעתם טענו המבקשים כי המשיבים הפרו את זכרון הדברים. לטענת המבקשים, למרות שבזכרון הדברים התחייבו המשיבים להעביר להם את הדירה כשהיא נקיה מכל שעבוד, משכון, משכנתא וזכויות צד ג', למעט המשכנתא על סך 400,000 ש"ח שעל קיומה הצהירו, בפועל התברר כי על הזכויות בקרקע רשומה גם משכנתא בסכום של 2.5 מיליון דולר. עוד נטען כי עובר לחתימת זכרון הדברים הציגו עצמם המשיבים כבעלי הזכויות בדירה, אך בפועל התברר כי הם אינם בעלי הזכויות בדירה, אלא בעלי זכויות חוזיות בלבד, שכן הדירה רשומה עדיין כתת חלקה בבית משותף ולמשיבים רק זכויות חוזיות כלפי הבעלים הרשום בקרקע. נוכח האמור, כך טענו המבקשים, הופר זכרון הדברים באופן שמזכה אותם בפיצוי המוסכם.

3.

המשיבים הכחישו את כל טענות המבקשים. המשיבים טענו כי מעולם לא הסתירו מהמבקשים את מצבה המשפטי של הדירה ואת זכויותיהם המדויקות בה וכי בזכרון הדברים כלל לא נטען כי הדירה בבעלותם. בפרט נטען כי עוד טרם חתימת זכרון הדברים הבהירו המשיבים למבקשים כי מדובר בפרויקט חדש וכי הדירה עדיין אינה רשומה על שמם, למעט הערת אזהרה שנרשמה. עוד הבהירו המשיבים כי מילאו אחר כל התחייבויותיהם כלפי החברה הקבלנית ממנה רכשו את הדירה, ולכן אין כל מניעה חוקית או אחרת להעברת זכויותיהם בדירה. המשיבים דחו גם את טענות המבקשים בעניין המשכנתא. נטען כי למעט המשכנתא על סך 400,000 ש"ח שאותה התכוונו ל"גרור" אל הנכס החלופי שירכשו, אין כל שיעבוד או משכנתא על הדירה. המשיבים ציינו כי יש בידם מכתב החרגה מהבנק שלטובתו נרשמה המשכנתא לפיו שוחררה הדירה נשוא התביעה מהשעבוד שבגינו נרשמה המשכנתא. עוד טענו המשיבים כי שיתפו פעולה באופן מלא עם המבקשים והמציאו להם ולבאי כוחם כל מסמך שדרשו בקשר עם הזכויות בדירה. לבסוף טענו המשיבים כי המבקשים הם שהפרו את זכרון הדברים בהודעתם על ביטולו ללא כל סיבה ממשית, זאת מאחר שמצאו דירה אטרקטיבית יותר אותה ביקשו לרכוש.

בנסיבות אלה, כך טענו המשיבים, הדרישה לפיצוי מוסכם מהווה חוסר תום לב מובהק וניסיון לעשות עושר שלא במשפט.

4.

בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ה' אסיף ) שמע את עדויות הצדדים - מטעם המבקשים את עדות המבקשת 1 בלבד ומטעם המשיבים את המשיב 1 ואת עורך הדין שייצג אותם במשא ומתן עד לביטול זכרון הדברים על ידי המבקשים.

בית משפט השלום קבע כי המשיבים לא הפרו את זכרון הדברים וממילא, כך נקבע, אין לחייבם בתשלום הפיצוי המוסכם. בית משפט השלום מצא כי גם על פי גרסת המבקשים לא הפרו המשיבים את זכרון הדברים, מאחר שתוקפו ומימושו של זכרון הדברים היה מותנה בבדיקת עורך דינם, כך שביטול זכרון הדברים היה, אם כן, מימוש התנאי האמור. בנוסף קיבל בית משפט השלום את טענת המשיבים כי הם הבהירו למשיבים עובר לחתימת זכרון הדברים את מהות זכויותיהם בדירה וכן כי לא היה מצג שווא או הטעיה מצידם בנושא זה. בית משפט השלום קבע כך, בין היתר מאחר שהמבקשים נמנעו מלהביא לעדות את המבקש 2 ומאחר שמצא כי למרות שנסח הרישום והעתק הרישום של פנקס הבתים המשותפים הועברו למבקשים עוד בחודש מאי 2004, לא העלו המבקשים כל טרוניה או הערה בנושא זה בהתכתבויותיהם ובמגעיהם הבאים עם המשיבים.

עוד הוסיף בית משפט השלום וקבע כי אין ממש בטענת המבקשים שהמשכנתא שרשומה על המקרקעין, בסכום של 2.5 מיליון ש"ח, מהווה הפרה של התחייבות המשיבים לכך שיעבירו את הדירה למבקשים כשהיא נקיה מכל עיקול ושעבוד. זאת מאחר שהוכח, על פי המסמכים שהוצגו לפניו, כי הדירה הוחרגה מן השעבוד. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המשיבים הציגו למבקשים מסמכים המוכיחים את האמור וכן כי היו נכונים להמציא לבא כוחם של המבקשים מסמך נוסף מהבנק, כדרישת בא כוחם של המבקשים, אלא שאלו בחרו לבטל, לאחר 48 שעות בלבד ממועד דרישת בא כוחם, את זכרון הדברים, זאת מבלי שהייתה אפשרות לבא כוחם של המשיבים להסדיר את קבלת המסמך מהבנק. בית המשפט ציין כי ביטולו של זכרון הדברים יומיים בלבד לאחר דרישת המסמך, כאשר עד לאותו שלב המשיבים היו אלו ש"רדפו" אחר המבקשים, מהווה התנהגות שלא בתום לב וכי גם מטעם זה לא זכאים המבקשים לפיצויים המבוקשים על ידם.

נוכח האמור דחה בית המשפט את תביעת המבקשים וחייבם בהוצאותיהם של המשיבים.

5.

נוכח פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. טיעוניהם בפני בית המשפט המחוזי לא צורפו אל בקשתם לפניי, אך מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי עיקר טענותיהם נגעו לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום.

מכל מקום, בית המשפט המחוזי (כבוד

הנשיאה ב' גילאור וכבוד השופטים א' רזי וא' שיף ) דחה בפסק דינו מיום 20.5.08 את ערעור המבקשים, מאחר שלא מצא מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום.

6.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בבקשתם טוענים המבקשים כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע שזכותם של המבקשים לביטול זכרון הדברים לאחר בדיקת עורך דין מטעמם מבטלת את זכותם לפיצויים בגין הפרת זכרון הדברים על ידי המשיבים. עוד נטען כי בית משפט השלום ייחס למשיב 1 אמירות שכלל לא נטענו על ידו, לפיהן עובר לחתימת זכרון הדברים אמרו המשיבים למבקשים כי טרם נרשם הבית המשותף וכי הדירה אינה רשומה על שמם. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשיבים סרבו למעשה להמציא למבקשים כתב החרגה בלתי מותנה, בטענה כי די באישור שהועבר על ידם קודם לכן וכי בית המשפט לא נתן דעתו לכך שבין יום דרישת המסמכים (16.5.04) ובין יום ביטול העסקה (19.5.04) התקבל מכתב המשיבים בו הם מודיעים על סירובם להמציא את המסמך הנדרש.

עוד נטען כי בית משפט השלום קבע כי הוצגו בפניו מסמכים המאשרים כי הדירה הוחרגה מן השעבוד חרף העובדה שאישור זה אינו מהווה ראיה מספקת, מאחר שהאישור מותנה בתשלום מחיר הרכישה לחשבון בנקאי מסוים וכאשר לא הוכח כי התשלום אכן הועבר כנדרש.

לבסוף טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי התעלם מהטענות המשפטיות שהעלו תוך אימוצן של כל הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, אף שחלקן, כך נטען, מנוגדות לכל הגיון ואף שדחיית הקביעות המשפטיות שבפסק הדין של בית משפט השלום היתה מובילה, כך לטענתם, לקבלת הערעור.

7.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה, ומבלי שנדרשתי לתשובת המשיבים, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא לפני בית משפט זה כי בקשת רשות ערעור ניתנת במשורה ורק באותם מקרים המעוררים שאלה ציבורית או משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מגלה עילה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים המחייבת את התערבותנו, שכן אפילו טעה בית המשפט ביישום הדין, כטענת המבקשים, הרי שעדיין אין בכך די למתן רשות לערער.

זאת ועוד, לא מצאתי גם מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום – ראשית, מאחר שקביעותיו של בית משפט השלום נקבעו לאחר שמיעת עדויותיהם של העדים שהתייצבו לפניו ובהסתמך עליהן. שנית, מאחר שלא מצאתי בקביעותיו של בית משפט השלום לגופן טעות מהותית היורדת לשורשו של עניין והמחייבת התערבות בקביעותיו, בפרט במסגרתו של "גלגול שלישי" של ההליך. ושלישית, מאחר שהמסמכים התומכים בטענותיהם של המבקשים ובפרט הטענות העובדתיות שנטענו על ידם בבקשה זו, לא הוגשו יחד עם בקשתם, חרף טענתם לקיומם ומבלי שניתן לכך כל הסבר. בפרט נכון הדבר באשר לטענתם בהתייחס למכתב שנשלח על ידי בא כוחם של המשיבים, ממנו עולה כי האחרונים מסרבים להעביר להם את אישור הבנק הנוגע להחרגתה של הדירה מן המשכנתא. יוער, כי מסמך זה, לו טוענים המבקשים בבקשתם לפניי, לא רק שלא נזכר כלל בפסקי הדין של בית משפט השלום או של בית המשפט המחוזי, אלא שאין בפניי כל ראיה לכך שהמסמך נזכר אף על ידי המבקשים עצמם קודם לבקשה זו, מאחר שהמבקשים לא צירפו לבקשתם אף את כתבי טענותיהם בערכאות הקודמות.

8.

נוכח האמור לעיל הבקשה נדחית.

מאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני קובע הוצאות.