רע"א 5677/13 אברהם ביריאן נ. ארז כהן

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב, ת"א 23206-02-13), למתן סעדים זמניים נגד המבקשים.

2.

מבקש 1 (להלן: ביריאן) והמשיב (להלן: כהן) חתמו על הסכם, ובו התחייבו לרכוש במשותף נכסים מסוימים. בפועל, הנכסים נרכשו במלואם בידי מבקשת 2 (להלן: אייביטרנס) - חברה ציבורית בשליטת ביריאן.

על רקע זה הגיש כהן את התביעה. כהן טען כי ביריאן הפר ביודעין את ההסכם ביניהם, ורכש לבדו את הנכסים באמצעות אייביטרנס שבשליטתו. כהן ביקש לאכוף את ההסכם, ולהעביר את הנכסים שנרכשו על ידי אייביטרנס לבעלות משותפת שלו ושל ביריאן, כפי שנקבע בהסכם.

במסגרת התובענה העיקרית ביקש כהן מספר צווים זמניים, ובראשם צו מניעה זמני אשר יורה לאייביטרנס ולביריאן להימנע מכל דיספוזיציה בנכסים השנויים במחלוקת. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. צוין כי על פני הדברים נראה שביריאן פעל באמצעות אייביטרנס שבשליטתו על מנת להפר את התחייבותיו על פי ההסכם. אף מאזן הנוחות נוטה לטובת כהן, משום שאלמלא יינתן הצו - ייתכן שהנכסים לא יהיו ברי מימוש. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים – כהן ואייביטרנס – טוענים כי לכהן יש עילת תביעה לכל היותר כלפי ביריאן, שלכאורה הפר את ההסכם עימו. אלא שהנכסים אליהם מתייחס הצו אינם מצויים כעת בידי ביריאן אלא בידי אייביטרנס. בסיטואציה כזו, כך נטען, אין מקום להוצאת צו מניעה ביחס לנכסים שבידי אייביטרנס - כלפיה כאמור אין לכהן עילת תביעה. כהן, מצידו, מסביר כי בשל נסיבות מסוימות החליטו הוא וביריאן שהנכסים יוחזקו באופן זמני על ידי אייביטרנס, אולם לאחר מכן יועברו לבעלות משותפת של כהן וביריאן. כהן מוסיף כי אייביטרנס ידעה על פרטי ההסכם בינו לבין ביריאן, ואף הסכימה לתנאיו.

4.

עיון בחומר מלמד כי אכן יש קושי מסוים בהחלטת בית המשפט המחוזי למתן צווי המניעה המבוקשים. הטעם לכך הוא שטיעוני כהן בתובענה העיקרית מופנים בראש ובראשונה כלפי ביריאן, אשר הפר - לשיטת כהן - את ההסכם לרכישת הנכסים. בה בעת, נראה שלא הובהר כראוי מהן עילות התביעה שיש לכהן כלפי אייביטרנס, שהיא כאמור זו שמחזיקה נכון לעכשיו בנכסים, ובעיקר לא הובהר מהו הבסיס הראייתי לכאורה - ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך - לעילות אלו.

בנסיבות אלו החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. הבקשה למתן סעדים זמניים תוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ידון ויחליט - בשים לב להערות דלעיל - האם לדחותה או להיענות לה באופן מלא או חלקי. הסעדים הזמניים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 10.7.2013 - יישארו בתוקפם, עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.

משהגעתי לתוצאה זו, אין עוד מקום להיעתר לבקשת המבקשים למתן רשות להגיב לתשובת המשיבים.

5.

בכפוף לאמור, בקשת רשות הערעור מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.