רע"א 5699/03 איזבל בלס נ. עו"ד יעקב בויאר - הנאמן על נכסי החייבת

בבית המשפט העליון בירושלים

רע"א 5699/03

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקשת:

איזבל בלס

נ

ג

ד

המשיבים:

1.עו"ד יעקב בויאר - הנאמן על נכסי החייבת

2.כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.2003 בבש"א 7081/03 בתיק פש"ר 1167/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר

בשם המבקשת: עו"ד רם דקל

פסק-דין

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) להתנות את יציאתה של המבקשת מחוץ לגבולות המדינה בהפקדת ערבות בסכום של 2 מליון ש"ח.

המבקשת ובעלה הוכרזו לפני כשנה פושטי רגל. קודם לכן, הוצא כנגד המבקשת צו עיכוב יציאה מן הארץ, העומד בתוקפו גם היום. המבקשת עתרה להתליית צו העיכוב למשך אחד עשר ימים, על מנת שתוכל לצאת מחוץ לישראל לבקר את אמה הקשישה והחולה, המתגוררת דרך קבע בעיר לונדון. מאז הוצא צו עיכוב היציאה, ביקרה המבקשת את אמהּ בלונדון פעמיים, באישור בית המשפט. באותם מקרים התנה בית המשפט את מתן היתר היציאה בקבלת ערבות של אחרים, ביניהם שתיים מבנותיה. בעתירתה האחרונה, נשוא הבקשה, הציעה המבקשת בטוחות דומות. בית המשפט לא הסתפק בבטוחות אלה, אלא התנה את התליית צו עיכוב היציאה מן הארץ בהפקדת ערבות בנקאית או ערבות במזומן בסכום של 2 מליון ש"ח. ביסוד ההחלטה עמדה העובדה שאושרו נגד המבקשת תביעות חוב בסכום של 2.7 מליון ש"ח (מאז אושרו תביעות חוב נוספות) ; שהמבקשת אינה משתפת פעולה עם הנאמן ;

שהערבים שהציעה המבקשת אינם מחזיקים בנכסים ;

וכי המבקשת נמנעת מלשלם באופן מסודר את התשלומים העיתיים שהושתו עליה.

בבקשה רשות הערעור שלפני עותרת המבקשת כנגד תנאי הערבות שקבע בית המשפט קמא. לטענתה, אין ביכולתה להעמיד את סכום הערבות הנדרש. המבקשת מסבירה גם כי לא היה מקום לקבוע תנאי ערבות כה מחמירים, שכן נוכחותה בישראל אינה נחוצה לצרכי חקירה ובשל שהוכיחה, בפעמים הקודמות שיצאה את גבולות המדינה, וחזרה במועד, כי אין בכוונתה להימלט מן הארץ.

2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הערעור במובן שיפורט להלן. אין חולק, כי יש להתנות את יציאתה של המבקשת מן הארץ בתנאים שימנעו את סיכול הליכי החקירה המתנהלים נגדה ונגד בעלה ושיצמצמו את החשש לפגיעה בזכויות הנושים. בנסיבות העניין, תנאי הערובה שנקבעו בבית המשפט קמא אינם בלתי-סבירים. נראה, עם זאת, כי הותרת תנאי הערבות הנוכחיים על כנם תסכל, הלכה למעשה, את בקשתה של העותרת לבקר את אמה. תוצאה כזו ראוי, ככל האפשר, למנוע. יש לנסות, חלף זאת, לבחון דרכים חלופיות, שיאפשרו מחד גיסא להיענות לעתירתה של המבקשת לצאת את הארץ, מבלי להעצים, יתר על המידה, את החשש לפגיעה בהליכי פשיטת הרגל, מאידך גיסא. העמדת ערבות של צד שלישי בעל נכסים ממשיים, לדוגמה, תוך הקטנת סכום הערבות שתידרש המבקשת להפקיד בעצמה, עשויה ליצור איזון ראוי כאמור. אפשרות כזו, או אפשרויות אחרות, ראוי שתבחנה על-ידי הערכאה הדיונית.

אני מורה, אפוא, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האפשרות להעמיד תנאי ערובה שיאפשרו את יציאתה של המבקשת מישראל, מבלי לפגוע בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגדה.

במובן זה, הערעור מתקבל. אין צו להוצאות.