רע"א 5702/17 חמד אלאעסם נ. כונס הנכסים הרשמי

1.מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.6.2017 (פש"ר 6243-09-12, כב' השופט ע' כהן ) – במסגרתה נקבע כי על המבקש (להלן: החייב ) למסור למשיב 2 (להלן: הנאמן ) פירוט ואסמכתאות לגבי הסכם שכר הטרחה בינו לבין בא כוחו בהליכי חדלות הפירעון, וכי אין לשנות מהחלטות קודמות שבהן הוגדל התשלום החודשי המוטל על החייב, והועמד על 1,500 ₪ (להלן: ההחלטה ).

החייב סבור כי על הסכם שכר הטרחה ותוכנו חל חסיון עורך דין-לקוח, וטוען כי אין בכתב הוויתור על סודיות בנוגע להוצאותיו, עליו חתם במסגרת הבקשה למתן צו כינוס, כדי להשליך על חיסיון זה. לדבריו, בהעדר חשד מבוסס להעלמת נכסים, ההחלטה מנוגדת להוראות סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. זאת ועוד, היא פוגעת בקניינם ובחופש העיסוק של עורכי הדין, כמו גם בזכות החייבים לייצוג ראוי בהליכי חדלות פירעון.

במישור אחר, החייב משיג על הגדלת התשלום החודשי המוטל עליו, ומבקש כי נורה על אימוץ המתווה שהציע למתן צו הפטר. לדבריו, הוא אינו מסוגל לעמוד בתשלום המוגדל, אשר נקבע באופן שרירותי ובהתעלם מהנחיות קיימות. יתר על כן, נוכח נסיבותיו הכלכליות והאישיות – ובייחוד, התמשכות הליכי פשיטת הרגל, אותה הוא מייחס למחדלי הנאמן – סבור החייב כי הגיעה העת לאפשר לו לפתוח דף חדש, ולהעדיף את שיקומו על פני מיצוי זכויות הנושים.

2.דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. חסיון עורך דין-לקוח נועד להבטיח את יכולתו של הלקוח להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי ואפקטיבי – ולזכות בייצוג הולם, המבוסס על היכרות של עורך הדין עם מלוא העובדות הרלוונטיות. כפועל יוצא, נפסק כי החיסיון מוגבל למידע בעל קשר ענייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח, להבדיל מנתונים הנוגעים לעצם ההתקשרות ביניהם. מטבע הדברים, סכום שכר הטרחה, זהות המשלם וחשבוניות המס משתייכים לקטגוריה האחרונה, ולכן אינם נהנים, ככלל, מחסיון עורך דין-לקוח – אף שהם מספקים אינדיקציה מסוימת להערכות הצדדים באשר לסיכויי ההצלחה והיקף המשאבים שיידרשו לטיפול בעניין (ר ע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל , פסקאות 23-27 (9.12.2015); להלן: עניין

אברג'יל ).

אשר לטענה כי חשיפת הסכמי שכר הטרחה תרתיע לקוחות פוטנציאליים, אשיב – אף זאת בעקבות דברים שנאמרו בעניין אברג'יל – כי "החייב הסביר" מכיר בחובתו לחשוף בפני הנאמן ובית המשפט את מצבו הכלכלי הממשי, והוא צפוי, אפוא, להישאר שווה נפש לאפשרות חשיפת ההסכם. מכל מקום, "גם אם טענות באי כוח המבקש משקפות התנהלות אפשרית של לקוחותיהם, הרי שההגנה על חופש העיסוק של עורכי הדין אינה חלק ממטרותיו של החסיון" ( שם , פסקה 32). בהעדר ראיות ל תחולת החריג שהוכר בעניין אברג'יל

(פסקה 27), די באמור כדי לדחות את עמדת החייב, אף מבלי להידרש לסוגיית היקפו ומעמדו של כתב הוויתור.

3.כאמור, החייב ביקש סעד נוסף שעניינו אישור "המתווה להפטר שהציע" – תוך שהוא מעלה על נס את חשיבות אלמנט השיקום, ואת הצורך להביא לסיומם את הליכי פשיטת הרגל. דא עקא, נוכח סימני השאלה שעליהם הצביע בית המשפט קמא באשר לאמינות הצהרות החייב לגבי הוצאותיו, לא מצאתי מקום להתערב בסוגיה. זאת, על אחת כמה וכמה בטרם נחשפו הפרטים הקשורים בהסדר שכר הטרחה, ובטרם התבררה השפעתם הפוטנציאלית על המתווה הראוי לצו הפטר, ועל גובה התשלום החודשי. כך או כך, כפי שהובהר בגוף ההחלטה, דלתותיו של בית המשפט קמא עודן פתוחות בפני החייב.

4.סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית – ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה (אשר הוגשה, לכאורה, לאחר חלוף המועד שקצב בית המשפט קמא לחייב לצורך מסירת הנתונים לנאמן). אין צו להוצאות.