רע"א 5706/00 אברהם יואב פאל נ. קצין התגמולים

זו חוזרת בעיקרה על הטענה שהועלתה בפני הרשם. בתמצית, טענתו היא, כי אין הצדקה להבחין בין הועדה הרפואית העליונה לועדת ערעור. לגישתו, הבחנה כזו הינה הבחנה לשונית פורמלית שגורמת לאפליה בין שני סוגים של נכי צה"ל. אפליה זו ניתן למנוע על ידי פרשנות מרחיבה המחילה את הפטור מאגרה גם על מערערים על ועדה רפואית עליונה.

המשיב בתגובתו גורס, כי קיימת בחוק הבחנה בין ועדת הערעור, אליה מתייחסת תקנה 20(9) לתקנות, לבין ועדה רפואית עליונה - שהמערערים על החלטתה לא שוחררו מתשלום אגרה. הבחנה זו אינה הבחנה טכנית. קיים הבדל מהותי בין הוועדות האמורות ועל כן אין טעם לפגם בכך שההסדרים הדיוניים שונים. ועדת הערעור, שהמערער על החלטותיה פטור מאגרה, דנה בערעורים על החלטות קצין התגמולים באשר לזכותו המהותית של אדם להכרה בו כנכה על פי החוק (סעיפים 34-31 לחוק). לעומתה, הועדה הרפואית העליונה דנה בערעור על החלטות הועדה הרפואית באשר לקביעת אחוזי הנכות המגיעים לאדם שכבר הוכר כ'נכה' על פי החוק (סעיפים 12-10א לחוק). ההבדל בין שני המסלולים אינו מהווה אפליה שכן מחוקק המשנה בקש להקל על מי שמבקש לקבוע את זכותו המהותית להכרה כ'נכה'.

2.חלקו השני של הערעור עוסק בהחלטת הרשם מיום 3.7.00, בה נדחתה בקשת המערער לפטור מערבון. טענת המערער, כי תשלום הערבון הינו פרוצדורה מיותרת בבקשות רשות ערעור המוגשות על ידי נכים מאחר שבית המשפט אינו נוהג לפסוק הוצאות בתיקים אלו, נדחתה מהטעם שהטענה לא נתמכה באסמכתא. טענתו כי חיוב מערערים מכוח החוק בתשלום ערבון הינה פרקטיקה חדשה נדחתה אף היא, מהטעם שהיא מנוגדת לפסיקה הקיימת. באשר למערער קבע הרשם, כי אין במקרה זה טעמים מיוחדים לשחרור המבקש מחובה זו וכן כי סיכויי הבקשה שהוגשה על ידו קלושים.

לטענת המבקש, במקרים מסוג זה מדובר בערעור שאמור להיות ערעור בזכות ולא ברשות. זאת מאחר שענינו של המבקש, ומבקשים אחרים כמותו, לא נדון בשתי ערכאות שיפוטיות אלא באחת בלבד. בית המשפט המחוזי ישב בהרכב של דן יחיד והיה הערכאה השיפוטית הראשונה שדנה בענינו. אף בהקשר זה טוען המבקש כי מדובר באפליה פסולה בין נכי צה"ל. לגופו של עניין, מציין המערער כי להכרעה בשאלות המועלות בבקשת רשות הערעור השלכה מיידית על נכי צה"ל רבים אחרים ועל כן סיכויי הבקשה אינם קלושים כלל ועיקר.

המשיבה בתגובה מציינת כי המדובר בערעור שני. ועדת הערעור והועדה הרפואית העליונה הן בעצמן ערכאות ערעור ולכן טענת המבקש כי ערעורו צריך להיות בזכות אינה נכונה. בנוסף, טוען המשיב כי, כפי שקבע הרשם, סיכויי הבקשה להתקבל קלושים.

כאמור, על החלטות אלו הוגש הערעור שבפני.

4.דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות. טענותיו של המערער כנגד חיובו באגרה הן למעשה טענות כנגד חקיקת משנה מפורשת שאין כל סיבה לבטלה. החוק קבע מפורשות כי קיימים הבדלים דיוניים ומהותיים בין אדם המנסה להשיג הכרה במצבו כנכה לבין אדם התובע באשר לאחוזי הנכות שנקבעו לו. הבדלים אלו מוצאים ביטויים אף בתקנות, בכך שרק אדם המערער על ועדת ערעור זכאי לפטור. אף טענותיו של המערער בהקשר לפטור המבוקש מערבון אין בהן ממש. אין מדובר בערעור המוגש בזכות כי אם בערעור המוגש ברשות. הטעם לכך ברור. בית המשפט המחוזי הוא הוא ערכאת הערעור אליה ניתן להגיש ערעור בזכות כנגד החלטת ועדה רפואית עליונה. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ככל ערעור על החלטה שניתנה כערכאת ערעור, הינו ערעור המוגש ברשות. באשר לעצם הטלת חובת תשלום ערבון על מבקשים לפי החוק הרי שמבקשים אלו הינם מבקשים לכל דבר ועל כן מוטלת עליהם חובת תשלום ערבון. לגוף העניין באשר לחבות המערער בערבון, מקובלים עלי הנימוקים המפורטים בהחלטת הרשם ולא ראיתי עילה להתערב בשיקול דעתו.

אשר על כן, הערעור נדחה.