רע"א 5707/07 דוד בבאי נ. אברהם בבאי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו מיום 29.5.07 (כב' השופט נ' ישעיה), להיעתר לבקשת המשיב להאריך את הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים בשישה חודשים.

2.

הצדדים הינם אחים, אשר ביניהם ניטשת מחלוקת הקשורה בזכויות בעלות וניהול חברות שבבעלותם. לאחר הליכים שהחלו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, הסכימו הצדדים ביום 25.9.06 להעביר את הסכסוך לבוררות, ולמתן פסק בוררות עד ליום 31.12.06. הבוררות, שלא התנהלה על מי מנוחות, לא הגיעה לקיצה במועד המיועד, והבורר החליט על הארכתה בשלושה חודשים, ובהמשך, הורה להאריכה בשבועיים נוספים. המבקש הביע התנגדות בפני הבורר להארכה הראשונה, וטען לחוסר סמכותו לבצע את ההארכה הנוספת. סמוך לתום מועד ההארכה האחרון, פנה המשיב בבקשה לבית המשפט המחוזי להאריך את התקופה למתן פסק הבוררות.

3.

בית המשפט נעתר לבקשה זו. בהחלטתו, ציין כי ישיבות הבוררות התנהלו תוך גילוי רגשנות ואמוציות סוערות בין הצדדים, וכי אלה הכבידו מאוד על ניהול הבוררות. בנסיבות אלה, ולאחר שהתקיימו כ- 10 ישיבות בוררות, אין זה הוגן, ואף לא ראוי, להימנע מהארכת המועד ובכך להוריד לטמיון את העבודה הרבה שהושקעה עד כה. כן ציין בית המשפט, כי הבורר נהנה מאמונם של הצדדים אשר יזמו את מינויו לתפקיד, והעובדה כי במהלך הבוררות שינה אחד מהם את טעמיו והחל להטיח בבורר האשמות מהאשמות שונות, אינה מצדיקה סירוב לבקשת הארכת המועד. בד בבד, המליץ בית המשפט לבורר להאיץ את מהלך הבוררות, וציין כי קשה להניח שבית המשפט ייעתר שוב לבקשה להארכת מועד, אלא אם נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן יצדיקו זאת.

4.

בבקשתו לפנינו, מעלה המבקש טענות שונות שעניינן אובדן האמון שהיה לו בבורר, המוליד, לגישתו עילות שונות לביטול פסק הבוררות לכשיינתן. לפיכך, לטעמו, משסיכויי פסק הבוררות להתבטל בבוא היום גבוהים, לא היה מקום להורות על הארכת המועד.

5.

דין הבקשה להידחות בלא שנדרשת תשובה.

החלטת בית המשפט שלבוררות להאריך מועד למתן פסק בוררות, היא החלטה המסורה לשיקול דעתו בהתאם לסעיף 19 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, וככלל, אין היא ממין ההחלטות המצדיקות העברתן תחת שבט הביקורת של ערכאת הערעור (ע"א 161/47 אסנין נ' ליברמן , פ"ד ב' 501 (1949); ס' אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל , מהדורה רביעית (תשס"ה-2005), עמ' 844). רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהארכת המועד שניתנה, עתידה לגרום למתנגד לה, הפועל בתום לב, עינוי דין כבד ומיותר, או כאשר הוכח שמתן הפסק במועדו הנקוב היווה תנאי בלעדיו אין להסכמתו להידון בבוררות, עשויה ערכאת הערעור לשקול התערבות בהחלטת ההארכה.

6.

במקרה הנדון, הוארך המועד למתן פסק הבורר בשישה חודשים, מטעמים טובים ולגופם של דברים עקב התנהגות הצדדים שגרמה לקשיים גדולים בהתנהלות הבוררות. עוד הובהר כי למעט בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לא יוארך המועד פעם נוספת. החלטת בית המשפט בנסיבות העניין הינה נכונה, ואף מתחייבת ממכלול הטעמים שפורטו בה, ובוודאי שאין בה כל דבר חריג ומיוחד שעשוי היה להצדיק את בחינתה הנוספת בערכאה ערעורית. עולה תחושה ברורה כי התנגדות המבקש למתן האורכה נובעת ממניעים שאינם ענייניים, אשר אפשר ותכליתם היא סיכול הליך הבוררות כולו; למותר לומר, כי לכך אין לתת יד.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 10,000 ₪.