רע"א 572/17 ישראל קרויס נ. עו"ד איתן ארז

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בפש"ר 930-03-14 ובפש"ר 30825-02-14 שניתנה ביום 27.12.2016 על-ידי השופטת ע' כהן .

נגד המבקשים מתנהלים הליכי פשיטת רגל. במסגרת זו הוגשו נגדם כ-30 תביעות חוב בסך העולה על 80 מיליון ש"ח. ביום 28.2.2016 הוכרזו המבקשים כפושטי רגל. המשיב 1 מונה לתפקיד נאמן לנכסיהם. במעמד הדיון בו הוכרזו המבקשים כפושטי רגל, קבע בית המשפט כי כלל הדיונים והבקשות התלויות והעומדות בדבר מימוש נכסי החייבים יעוכבו, וזאת לשם מתן הזדמנות למבקשים לקדם הצעת הסדר בהתאם לסעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980. ביום 29.5.2016 הגישו המבקשים הצעת הסדר מפורטת, אשר עמדה על סך של 8 מיליון ש"ח, ואולם זו נדחתה על-ידי הנושים. ביום 27.12.2016 התקיים דיון נוסף לפני בית המשפט קמא, במסגרתו טענו המשיבים כי המבקשים אינם משתפים פעולה עם הליכי הצעת ההסדר. על הרקע הזה, ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה: " ההליכים לקראת ההסדר לא התקדמו. נראה כי הנושים אינם מעוניינים בהסדר וכרגע אין עוד מקום לעכב את המשך ההליכים על בסיס ההצעה שעמדה על הפרק ". בית המשפט ביטל אפוא את עיכוב הליכי מימוש הנכסים, וקבע כי ההליכים בתיק יימשכו. עם זאת הדגיש בית המשפט, כי: " ככל שתעלה הצעה חדשה אשר הנושים יסכימו לה, יהיה מקום לבחון הצעה שכזו ". יצוין כי במסגרת הדיון טען בא-כוח המבקשים כי הוא נטל על עצמו את ייצוג המבקשים רק ביום 11.12.2016, ולפיכך יש להותיר את עיכוב ההליכים על כנו, למצער עד שיתאפשר לו ללמוד את התיק. בית המשפט קמא דחה את הטענה, בקבעו כי: " ככל שמבקש בא-כוחם החדש של החייבים לדחות דיון בבקשה ספציפית, על מנת לאפשר לו להתכונן, תישקל הבקשה ".

על הרקע הזה הגישו המבקשים את הבקשה שלפנַי, בה הם מבקשים לקבוע כי עיכוב ההליכים יוותר על כנו עד למיצוי הליכי הסדר הנושים בהתאם להצעתם.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובות מהמשיבים (אך בהתבסס על האמור בתשובותיהם לבקשה לעיכוב הביצוע). החלטת בית המשפט קמא מצויה בשיקול דעתו הרחב, והיא מבוססת על היכרותו את התיק ואת נסיבות העניין, לרבות השתלשלות העניינים בכל הקשור להצעת ההסדר. בית המשפט קבע, כקביעה עובדתית שאיני רואה להתערב בה, כי ההליכים לקראת ההסדר לא התקדמו, וכי נכון לעת הזו אין טעם בעיכוב נוסף בתיק. המבקשים אינם מספקים בבקשת רשות הערעור שלפנַי טעם מבורר וטוב המצדיק התערבות ערעורית בקביעה זו. מעבר לכך, כפי שהובהר על-ידי בית המשפט קמא, אין בהחלטתו כדי לסגור את הדלת לפני המבקשים. בעניין זה מקבל אני את טענת המשיבה 2 – שהובאה הן במהלך הדיון לפני בית המשפט קמא (עמ' 286 לפרוטוקול); והן בתשובתה לבקשה לעיכוב הביצוע שלפנַי

– כי למבקשים עודנה פתוחה הדרך להמשיך ולנסות לקדם הצעת הסדר למול הנושים, לצד המשך ההליכים לפני בית המשפט קמא.

בשולי הדברים אעיר, כי בדומה לבית המשפט קמא, אף אני איני סבור כי יש לקשור בין העובדה שבא-כוח המבקשים קיבל על עצמו את ייצוגם אך בעת האחרונה לבין הצורך להמשיך ולעכב את ההליכים בתיק.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.