רע"א 5729/16 רע"א 5729/16

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 51120-02-16 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שבח ביום 21.6.2016.

2.חצרי א.ב. - ארזים בע"מ (להלן: המבקשת ) היא חברה שיזמה הקמת פרויקט בניה בראש פינה (להלן: הפרויקט ). המבקשת מינתה את מר מתי כרמון (להלן: כרמון ) להיות המנהל מטעמה בפרויקט. המשיבה 1, יונתן גלעד ניהול ופיקוח בע"מ (להלן: המשיבה ), היא חברת אדריכלים.

3.בין המבקשת ובין המשיבה נערך ביום 30.5.2010 הסכם לפיו המבקשת מסרה למשיבה את ניהול הפרויקט ופיקוח על העבודות בו (להלן: ההסכם ). בסעיף 5 להסכם נכתב שהמשיבה תהיה כפופה ל"מנהל", שהוגדר, בסעיף 1 לאותו הסכם: "מתי כרמון או מי שיתמנה במקומו על ידי המזמין". עבודתה של המשיבה בפרויקט הופסקה לאחר זמן קצר.

4.ההסכם כולל תניית בוררות לפיה "הצדדים מסכימים בזה כי כל מחלוקת מכל סוג שהוא שתתגלה בין הצדדים בכל דבר וענין הנוגע להסכם זה וכל הנובע והכרוך בו יוכרעו על ידי ה"מנהל" כהגדרתו לעיל והחלטת המנהל במחלוקת כאמור תהיה סופית וללא זכות ערעור. המתכנן מאשר ומצהיר כי הוא נותן את הסכמתו לאמור בסעיף זה על רקע העובדה כי הוא מכיר את המנהל וסומך על הגינותו ומקצועיותו" (ההדגשה אינה במקור - י.ד. ).

5.המשיבים הגישו לבית משפט השלום תביעה על סך כ-750,000 ש"ח נגד המבקשת, לתשלום שכר טרחתם בפרויקט. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ובקשתה התקבלה, תוך שנקבע, כי בהתאם לתניית הבוררות, כרמון יהיה הבורר בין הצדדים.

6.באותו יום הגישו המשיבים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בה עתרו להעברתו של כרמון מתפקידו כבורר, בטענה שהוא אינו ראוי לאמון הצדדים. הטענה נסמכה על שתי תרשומות שערך המשיב 2, המתעדות שתי שיחות שלו עם כרמון. בראשונה, כך נטען, הציע כרמון למשיב 2 לקבל סכום של 30-20 אלף ש"ח כדי לבטל את התביעה ו"איים" עליו שאם הנושא יגיע לבית המשפט "נעלה נימוקים שיפגעו בשמך הטוב". בגין "איום" זה הגישו המשיבים תלונה במשטרה נגד כרמון (תיק החקירה בה נסגר). בשיחה השנייה, לפי הנטען, אמר כרמון למשיב 2, שלא מגיע לו תשלום עבור העבודה בפרויקט. לטענת המשיבים, מדובר במי שמוטה באופן ברור לטובת צד לבוררות.

7.בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 19.6.2016 במעמד שני הצדדים, הביע בית המשפט המחוזי (השופטת י' שבח ), באופן חריג, את דעתו ביחס לבקשה, ובין היתר ציין כי כפות המאזניים נוטות לטובת דחיית הבקשה, וכי מוצע למשיבים (המבקשים בבית המשפט המחוזי) לחזור מהבקשה (עמ' 7 לפרוטוקול).

8.יומיים לאחר מכן, הוציא בית המשפט המחוזי תחת ידיו את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, בה קבע, כי יש להעביר את כרמון מתפקיד הבורר ולמנות תחתיו את השופט בדימ' ד' גלדשטיין . הנימוק המרכזי בבסיס ההחלטה הוא שמהדברים שיוחסו לכרמון עלה שהוא "ראה עצמו בחזית אחת עם המשיבה (המבקשת בבקשה שלפני - י.ד. ) , וכמי שדואג לאינטרסים שלה". כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי, שמכיוון שלא מדובר בסכסוך הנדסי-מקצועי, אלא בסכסוך חוזי-משפטי, הרי שאין לכרמון עדיפות על פני אחרים.

9.מכאן בקשת רשות הערעור, שאלה נימוקיה העיקריים: המבקשת טוענת כי להחלטה של בית המשפט המחוזי השלכות רוחב משמעותיות, שכן כל אחד יוכל להעביר בורר מתפקידו באמצעות אמתלות שווא. עוד טוענת המבקשת, כי ההחלטה גורמת עיוות דין, שכן היא יוצרת עבור הצדדים תניית בוררות חדשה שלא הסכימו לה. בנוסף, טוענת המבקשת, כי לא ניתן ליישב בין שתי קביעותיו הסותרות של בית המשפט המחוזי, שניתנו בהפרש של יומיים בלבד. לבסוף, טוענת המבקשת, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מתיישבות עם ההלכה הפסוקה, לפיה רק במקרים קיצוניים יועבר בורר מתפקידו, וכי לצורך כך יש להראות שדעתו של הבורר נעולה מבעוד מועד, כשלא די באמירות אגביות או ראשוניות. לטענת המבקשת, בקשה להעברת בורר מתפקידו חייבת להישען על תשתית ראייתית מוצקה ביותר. לדברי המבקשת, בית המשפט המחוזי התעלם מתניית הבוררות שהרציונל העולה ממנה הוא שאיש מקצוע הבקי ומעורה בפרויקט ובמערכת היחסים בין הצדדים יהיה זה שידון ויכריע בסכסוך.

10.בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע, על מנת למנוע את תחילתה של הבוררות בפני השופט בדימ' גלדשטיין .

11.ביום 25.7.2016 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי וכן על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור.

12.בתגובתם, טוענים המשיבים, כי לא מתקיימים התנאים למתן רשות ערעור במקרה דנן, שכן הבקשה אינה מציגה כל מקרה חריג ויוצא דופן, ואין בה שום שאלה משפטית חשובה המצריכה חידוש או חידוד, בוודאי לא שאלה החורגת מגדרי התיק ובעלת השלכה על הציבור הרחב. לטענת המשיבים, המבקשת גם לא הצביעה על עיוות דין חמור. המשיבים מוסיפים, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על "קביעות עובדתיות נקודתיות הנוגעות לבורר מיועד בסכסוך כספי בין הצדדים". לדבריהם, העובדות כלל לא היו שנויות במחלוקת, שכן כרמון לא הכחיש את תוכן השיחות. מכאן, שמדובר בסוגיה עובדתית צרה, הנוגעת לסכסוך מסחרי-כלכלי בין הצדדים. זאת ועוד, לטענתם, דווקא קבלת הבקשה היא שתגרום למשיבים, ולא למבקשת, עיוות דין חמור ותפגע במראית פני הצדק ואף תגרום לפגיעה במוסד הבוררות.

13.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור על החלטות של בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה. היא שמורה למקרים שבהם עולה שאלה בעלת היבט עקרוני כללי החורג מגדר עניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של צדק למניעת עיוות דין [ רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט , פסקה 26 (3.1.2011)].

14.החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, כפי שמפורט בסעיף 5 להחלטה. דומה, כי הנתון המרכזי שהניע את בית המשפט להחליט, בסופו של דבר, כפי שהחליט, ובניגוד לנטייתו הראשונה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, הוא העובדה שכרמון לא הכחיש את תוכנן של השיחות הנטענות, ונמנע מלהגיש את תגובתו להמרצת הפתיחה, על אף שניתנה לו הזדמנות לכך. בנסיבות אלה, נותרו דבריו של כרמון בשיחות עם המשיבים ללא הסבר, ונותר הרושם לפיו כרמון רואה עצמו "בחזית אחת" עם המבקשת, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

15.לא נעלמה מעיני העובדה שהמשיבים הסכימו, מלכתחילה, למינויו של כרמון כבורר על אף שידעו היטב כי הוא משמש בתפקיד המנהל מטעמה של המבקשת, ובעצם העלאת הטענה על "זהות האינטרסים" ביניהם, בדיעבד, יש משום טעם לפגם. עם זאת, לא מדובר בשאלה החורגת מעניינם של הצדדים.

16.כמו כן, איני סבור כי ייגרם למבקשת עיוות דין אם תיוותר החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה. הבוררות בפני כרמון טרם החלה להתנהל. מן הראוי להתחיל לנהל את הבוררות כ"דף חלק" בפני בורר אובייקטיבי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, חלף ניהול הבוררות עם "טעם מר" בפיו של אחד הצדדים, דבר שבסופו של דבר עשוי לגרור הליכים משפטיים נוספים ומיותרים.

17.כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 25.7.2010 מבוטל בזאת. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה איני עושה צו להוצאות.