רע"א 573/14ד"ר בוריס פלוטקין נ. smith kline

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.12.2013 (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בת"א 1184/05 בגדרה התקבלה בקשת המשיבה לזמן לעדות מטעמה את ד"ר הארי א. סייפרט תחת זימונו לעדות של מר הוברט בויס.

2.

בתמצית ייאמר, כי בבית המשפט המחוזי מתנהלת מזה תשע שנים תביעת המבקש בגין נזקי גוף אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מקבלת חיסון המיוצר על ידי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ). עניינו של תיק זה כבר נדון בפניי במסגרת ב רע"א 828/13 ד"ר

בוריס פלוטקין נ'

SMITH KLINE BEECHAM BIOLOGICALS

(13.5.2013) (להלן: רע"א 828/13 ) . באותו עניין נדונה שאלת חיוב המשיבה בגילוי מסמכים מסוימים בנוגע לתוצאות חיפוש במאגרי מידע המצויים בידיה, וכך, בין היתר, נקבע בהחלטה זו:

"המשיבה תמציא למבקש, בתוך 15 יום מהיום, תצהיר בחתימת אדם מוסמך מטעמה אשר ביצע את הבירור בעצמו, ובו תפורטנה התוצאות שהושגו מהפניית שאילתא למאגרי המידע של המשיבה בדבר דיווחים שהתקבלו אודות מי שחוסנו בחיסון הרלבנטי ולאחר מכן דווח לגביהם שחלו במחלה ממנה סובל המבקש".

בהמשך לאמור בהחלטה הנ"ל, הוגש על ידי המשיבה תצהיר בעניין החיפוש במאגרי המידע ותוצאותיו. בהחלטה שניתנה ביום 4.7.2013 על ידי בית המשפט המחוזי בעניין התצהיר הנ"ל, נקבע כי מהתצהיר עולה כי הוא לא ניתן על ידי עורך החיפוש אלא על ידי גורם אחר במשיבה, וכי בהתאם להחלטה ב רע"א 828/13 על התצהיר להינתן על ידי עורך החיפוש במאגרי המידע, שהוא, כאמור בתצהיר הנ"ל, מר הוברט בויס, עובד של המשיבה בבלגיה. עוד הוסף: "מטעם זה נראה שב"כ התובע רשאי לעמוד על חקירת מר הוברט בויס".

נוכח קביעות אלו הגישה המשיבה ביום 25.11.2013 בקשה בה נאמר כי בנסיבות בהם המבקש עומד על זכותו לחקור נגדית את עורך החיפוש "החליטה המבקשת [המשיבה כאן, צ' ז'] לערוך שוב את אותו החיפוש, הפעם על ידי הגורם הבכיר ביותר בשורותיה בתחום זה, ד"ר הארי א. סייפרט, שהוא מנהל מדעי הבטיחות הקלינית ... ". לבקשה צורפו תצהירו של ד"ר סייפרט, המועסק על ידי המשיבה בארצות הברית, ודוחות החיפוש. ואולם, המבקש התנגד להגשת תצהירו של ד"ר סייפרט ולזימונו לעדות ועמד דווקא על זימונו לעדות של מר הוברט בויס, אשר, כאמור, ערך את החיפוש במאגרי מידע שעל בסיסו ניתן התצהיר הראשון, אף כי הוא לא חתום על תצהיר זה. יצוין, כי בבקשה נאמר שבשני החיפושים התקבלו תוצאות זהות.

ביום 22.12.2013 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה וקבע כי אין מניעה שהמשיבה תזמן את ד"ר סייפרט מאחר ואף הוא בדק את מאגרי הנתונים של המשיבה ולפיכך הוא עונה על הדרישות שנקבעו ב רע"א 828/13, ומכל מקום נקבע כי: "לב"כ המשיב [המבקש כאו, צ' ז'] אין זכות קנויה לקבוע זהות הגורם מטעם המבקשת [היא המשיבה בהליך דנא, צ' ז'] שיתייצב לעדות ... ". המבקש אף חויב בהוצאות.

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי, בגדרה מעלה המבקש טענות שונות כנגד העיתוי בו הוגשה בקשת המשיבה (לטענתו מדובר באיחור ביחס למועד שנקבע ברע"א 828/13), כמו גם כלפיי החלטת בית המשפט אשר, כאמור, אישרה את הגשת תצהירו של ד"ר סייפרט וזימונו לעדות.

4.

הבקשה אינה מקימה כל עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי ודינה להידחות ללא קבלת תשובה. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי למבקש לא נתונה זכות לקבוע את זהות העדים אותם מבקשת המשיבה להעיד מטעמה. לא מצאתי כל יסוד להתנגדותו של המבקש לזימונו של ד"ר סייפרט לעדות והתעקשותו דווקא על חקירת מר בויס. מלכתחילה ההחלטה ברע"א 828/13 עסקה אך בנושא גילוי מסמכים ועיון בהם, ולא בתצהירי עדות ראשית או בזהות העדים, תוך הדגשת הדרישה כי מי שיוכל ליתן תצהיר גילוי מסמכים מסוימים בקשר עם החיפוש במאגרי המידע ותוצאותיו יהיה מי שיערוך חיפוש זה בעצמו. כמובן שלמשיבה שיקול דעת מלא להחליט מי מעובדיה או נציגיה הוא המתאים למסירת תצהיר כאמור, ובלבד שיהיה מדובר במי שביצע את הבירור בעצמו. בסופו של יום, לאחר שבתחילה לא קוימה החלטה זו כלשונה, מבקשת המשיבה שד"ר סייפרט יצהיר מטעמה בעניין הנדון, ואין כל סיבה ראויה שלא להתיר לה להגיש את תצהירו ולחייבה להגיש דווקא תצהירו של עובד אחר. אגב, אין זכות לקרוא לחקירה נגדית את החתום על תצהיר גילוי מסמכים (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 437-436 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). אולם בענייננו, משקבע בית המשפט המחוזי שיש למבקש זכות לחקור את מי שערך מטעם המשיבה את החיפוש במאגרים, כשבאותה עת ההנחה היתה שמדובר במר בויס ורק מטעם זה נקב בית המשפט בשמו, רשאית המשיבה להחליט מי ימסור עדות זו מטעמה. ודוק – מדובר עתה לא "רק" בתצהיר גילוי מסמכים, אלא בתצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה. אגב, לא בהכרח מי שחתום על תצהיר גילוי מסמכים מחויב להיות גם עד במשפט, ובעל הדין שמטעמו הוגש תצהיר גילוי המסמכים חופשי להחליט מי יעיד מטעמו בשלב ההוכחות. כמובן שאם יתברר בחקירת אותו עד שאין בידו למסור את המידע שבקשר אליו הוא זומן להעיד, או שאין הוא בקי בסוגיות עליהן הוא אמור להעיד, הדבר יפגע בראש ובראשונה במי שהזמינו להעיד; כלומר, במקרה דנא, במשיבה.

ככל שמדובר בשינוי מלוח הזמנים שנקבע בהחלטה ברע"א 828/13, הרי שהדבר מסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית ואין כל מקום להתערבות בהחלטותיה בעניין זה, מה גם שהמבקש לא הצביע על עיוות דין שנגרם לו עקב כך. עוד אעיר, כי המבקש חוזר בבקשתו מספר פעמים על הטענה כי החלטות שונות של בית משפט קמא הפכו "חלוטות". כשמדובר בהחלטת ביניים, ניתן לשנותה, אם הדבר מתחייב ומוצדק, ואין להתייחס אל החלטת ביניים כהחלטה חלוטה, גם אם לא הוגשה לגביה השגה.

5.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה איני עושה צו להוצאות, אך זאת לפנים משורת הדין וכיוון שהמבקש כבר חויב בהוצאות בגין עמדתו בסוגיה הנדונה, שכן לא היה כל מקום להגשת בקשה זו וקיימת סמכות לחייב בהוצאות לטובת אוצר המדינה במקרה של ניהול הליך סרק.