רע"א 5738/19 דן חי שלג נ. ז'קי בוז'ו

1.

המבקשים והמשיבים מתגוררים בחלקות גובלות במושב חזון. על רקע כוונת המשיבים לבנות צימרים בחלקתם, התגלעה מחלוקת בדבר גבולות החלקות והתכנית התקפה לצורך הכרעה בשאלה זו. בשנת 2012 דחה בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן ) את תביעת המבקשים לסילוק ידם של המשיבים מחלקתם. אגב כך בוטל גם צו מניעה זמני שניתן בהליך זה ועמד בתוקפו משנת 2008, אשר מנע מהמשיבים לבנות את הצימרים האמורים (להלן: צו המניעה הזמני ). ערעור על פסק דין זה נדחה (ע"א מחוזי (נצ') 35175-09-12 שלג נ' בוזו (13.2.2013)). לאחר מתן פסק הדין הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים שבגדרה התבקש, בין היתר, פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו למשיבים בגין ניהול ההליכים נגדם ובגין עוגמת נפש. בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ר' נדאף ) קיבל את התביעה באופן חלקי, חייב את המבקשים בתשלום פיצויים למשיבים, והשית עליהם הוצאות.

2.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור. במהלך הדיון בערעור העלו המבקשים לראשונה טענה בדבר ראיה חדשה שברצונם לצרף. ביום 10.6.2019 ניתנה בהסכמת הצדדים החלטה שבה נקבע בין היתר כי "מוסכם על הצדדים כי אם תוגש בקשה לראייה חדשה והבקשה תידחה על ידי ההרכב, אזי יימחק הערעור ללא צו להוצאות". בקשה לצירוף ראיה אכן הוגשה, ונטען בה כי נפל פגם בהיתר הבניה שניתן למשיבים לבניית הצימרים שבגינו בטל ההיתר מעיקרא. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ז' הווארי והשופטים א' קולה ו ע' הוד ) דחה את הבקשה. נקבע כי מדובר בראיה שניתן היה להשיגה בשקידה ראויה עובר למתן פסק דינו של בית משפט השלום. בהקשר זה נדחתה טענת המבקשים כי די היה בפנייתם לוועדה המקומית לתכנון ובניה שהשיבה להם כי למשיבים יש היתר בניה. כן צוין כי מכיוון שלימים הגישו המבקשים ערר על ההחלטה ליתן למשיבים היתר בניה, קשה לקבל את טענתם שלפיה כלל לא בדקו את תיק הוועדה. נקבע כי די באמור להביא לדחיית הבקשה לצירוף הראיה. עם זאת, מעבר לנדרש צוין גם כי אין בראיה החדשה כדי לסייע למבקשים שכן היתר הבניה ניתן למשיבים לאחר קבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי; וכי גם אם נפל פגם כלשהו בהיתר, אין בו כדי להביא לבטלות ההיתר מעיקרא. בהתאם להסכמה הדיונית האמורה, נמחק הערעור ללא צו להוצאות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי הוטעו על ידי המשיבים ועל ידי הוועדה המקומית לחשוב כי בידי המשיבים היתר בניה, וכי לפיכך לא היה מקום לקבוע כי לא פעלו בשקידה סבירה להשגת הראיה עובר למתן פסק דינו של בית משפט השלום. עוד נטען כי בכוחה של הראיה לסייע למבקשים, שכן היא מוכיחה כי אין קשר סיבתי בין צו המניעה הזמני שניתן בגדר ההליך הראשון לבין הנזקים שנגרמו למשיבים עקב העיכוב בהקמת הצימרים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות. החלטת בית המשפט המחוזי – הנוגעת לעניין דיוני מובהק – נומקה כדבעי ואינה מגלה כל עילה למתן רשות לערער. אדגיש כי לא נעלמה מעיני העובדה כי בנסיבות העניין משמעותה של דחיית הבקשה לצירוף ראיה היא מחיקת הערעור, אך תוצאה זו היא פועל יוצא של הסכמת הצדדים, כפי שעוגנה בהחלטת בית המשפט מיום 10.6.2019 וצוטטה לעיל.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.