רע"א 5750/07ג'רייס מיכאיל אבו עוקסא נ. עז' המנוח עטאף ח'ליל אבו חנא

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין, במסגרתו נמחקה תביעתו של המבקש בתיק הסדר מעיליה/971 (להלן - תיק ההסדר או התיק).

2.

ביום 27.11.94 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתיק ההסדר. ההסכם נעשה בין המשיבים 1 ו-2 לבין המשיבים 6-3. המבקש לא היה צד לתיק ואף לא להסכם הפשרה. ביום 19.11.98 הגיש מיכאיל יוסף אבו חנא, המשיב 7, בקשות שונות בתיק ההסדר, תוך שטען לזכויות בחלק מהחלקות שנדונו במסגרתו. הליך זה הסתיים ביום 4.8.05 בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. ביום 12.7.01 הגיש אף המבקש בבקשה שלפניי בקשות שונות בתיק ההסדר, בהן טען כי פסק הדין משנת 1994 הינו תולדה של קנונית מרמה בין הצדדים להסדר הפשרה שאושר במסגרתו. לטענת המבקש, רכשה אימו המנוחה ביום 23.9.57 זכויות בחלקות נשוא הבקשה. אין המדובר בחלקות לגביהן הוגשו בקשותיו של המשיב 7, אלא בחלקות אחרות, שאף הזכויות בהן נדונו במסגרת תיק ההסדר. לטענת המבקש, תפסו הוא ואימו המנוחה כשעוד היתה בחיים חזקה בלעדית בחלק מהחלקות נשוא הבקשה, בעוד שביתר החלקות נשוא הבקשה תפסו הוא ואימו חזקה בחלקים מוגדרים על פי הסכמי שיתוף בלתי כתובים עם אחרים. הרישום בלוח הזכויות, שנערך שנים אחר כך, לא שיקף, על פי הטענה, את זכויות אימו של המבקש בחלקות. לדברי המבקש, עשו המשיבים יד אחת על מנת לנשלו מזכויותיו בחלקות, כיורשה היחיד של אימו, ויצרו סכסוך מדומה במסגרתו עתרו חלק מהם לבית המשפט וטענו לתרמית בעת עריכת ההסדר. לטענתו, בשלב מאוחר יותר התפשרו המשיבים בינם לבין עצמם, תוך שהם "שכחו" את זכויותיו של המבקש בחלקות. לדברי המבקש, זהו הרקע להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתיק ההסדר בשנת 1994. לפיכך ביקש הוא לבטל פסק דין זה. ביום 10.10.04 הגיש המבקש אף בקשה לצו מניעה זמני, במסגרתה הצהיר כי יש בלבו חשד "רציני ומבוסס" שהמשיבים מתכוונים להעביר את הרישום בחלקות לצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) נעתר לבקשה.

3.

בשלב מסוים לאחר מתן הסעד הזמני החל לייצג את המבקש בא כוחו הנוכחי (במקום בא כוחו הקודם). ביום 5.2.07 נערך דיון בתובענה (לפני כבוד השופטת ב' בר-זיו). בא כוחו של המבקש לא התייצב לדיון. במהלך הדיון נטענו טענות לגוף התובענה. כמו כן, בא כוחו של אחד המשיבים הצהיר במהלך הדיון כי שוחח ערב קודם עם בא כוחו של המבקש, כי זה ידע על הדיון וכי לא ידוע לו מדוע לא התייצב. באי כוחם של המשיבים ביקשו לדחות את התובענה בשל אי התייצבות מטעם התובע (המבקש) וכן לבטל את צו המניעה הזמני. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) מחק את התובענה וביטל את צו המניעה הזמני. כשבועיים לאחר מכן, ביום 18.2.07, הגיש המבקש "בקשה דחופה לביטול פסק דין ועיכוב הליכים", במסגרתה טען כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, ואף הוסיף כי סיכויי התובענה טובים. בבקשה נטען, כי ערב הדיון נפל בא כוח המבקש למשכב, וכי לפיכך לא יכול היה להתייצב לדיון. כן נטען, כי עורכת הדין העובדת במשרדו של בא כוח המבקש היתה שרויה באבל על מות אביה, ולפיכך לא יכלה אף היא להתייצב לדיון. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה את הבקשה, בנימוק שאין למבקש סיכוי להצליח בתביעתו. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא הצליח להראות כי עסקינן במקרה בו קיימת חובת ביטול של פסק הדין מחובת הצדק. השאלה הנשאלת, על כן, היא האם המבקש הצביע על כך שעל בית המשפט לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במסגרת הפעלת שיקול דעת זה על בית המשפט לבחון מהי הסיבה שגרמה לאי ההתייצבות, וכן את סיכוייו של מבקש הביטול להצליח בהליך אם תתקבל בקשתו (ראו י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין), בעמ' 738). בענייננו, צירף בא כוח המבקש לבקשת הביטול אישור רפואי בדבר מצבו הרפואי ביום הדיון. ספק אם מדובר באישור מתאים, שכן נאמר בו שאין הוא מיועד למוסדות משפטיים. אשר לסיכויי המבקש להצליח בהליך: אפשר שניתן היה לדחות הבקשה כבר מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר של המבקש שיבסס את סיכויי ההצלחה. מטיעוניו של המבקש בבית המשפט המחוזי ואף מטיעוניו לפניי לא ניתן ללמוד על מה מבסס הוא את הטענה כי סיכוייו אלו טובים המה. החלטת כבוד השופט ג'רג'ורה, אותה אזכר המבקש בטיעוניו, שלא לדחות על הסף את בקשת הביטול של פסק הדין בתיק ההסדר, התייחסה לבקשתו של המשיב 7 ולא לבקשתו של המבקש, אשר עניינה, כזכור, חלקות אחרות ונסיבות אחרות. עצם העובדה שניתן צו מניעה זמני בהליך שהגיש המבקש אין די בה על מנת לומר שלמבקש סיכוי מספיק להצליח בהליך העיקרי, כאשר העניין נבחן בגדרה של בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד. המבקש לא פירט בתצהיר ואף לא בבקשה עצמה את השתלשלות העניינים שהובילה לכך שאימו המנוחה לא פעלה בשום שלב לרישום זכויותיה בחלקות בלוח הזכויות. כמו כן, לא טרח המבקש לצרף לבקשת הרשות לערער את המסמכים עליהם הוא מבסס את תביעתו, מהם ניתן היה ללמוד, ולוּ לכאורה, על זכויותיה של אימו המנוחה בחלקות אלו. והעיקר, המבקש לא מצביע מהי המרמה שתצדיק ביטולו של פסק דין שניתן בגדרו של הסדר מקרקעין. נוכח מכלול הנתונים האמור, לא ראיתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

5.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח לזכות המשיבים 6(ד-ה) ובאותו סכם לזכות המשיבים 8. המשיבים 2(א-ג) זכאים לשכר טרחה בסך 3,000 ש"ח וכך אף המשיבים 6-3 (יחדיו).