רע"א 5750/19 יחיאל בורוכוף נ. יעקב פינגולד

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.2019 (ע"א 26915-07-18, הנשיא ר' שפירא והשופטות ב'

טאובר ו- ת'

נאות פרי ) . בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 31.5.2018 (ת"א 40994-09-15, השופט א' שדה ).

2.

ברקעה של הבקשה שבפני עומד סכסוך הנוגע לעסקת מקרקעין בארצות הברית. לצורך הדיון בבקשה די יהיה בכך שאציין כי המבקש 1 (להלן: המבקש ) ביצע השקעה בעסקה זו באמצעות שתי חברות בבעלותו ובשליטתו, הן המבקשות 3-2, וכי המשיב היה אחד ממנהליה של חברה אחרת, חברת 1431 ACND , שההשקעה בוצעה באמצעותה. על-פי הנטען, חלק מן המקרקעין נמכרו בסופו של דבר בשנת 2012 אך המבקש לא קיבל את חלקו בתמורה, בניגוד למשקיעים אחרים. בהמשך לכך, הוגשה תביעתם של המבקשים שעמדה על סכום של כ-700,000 שקל. בעיקרו של דבר, נטען בתביעה כי המשיב מעל בכספי המבקשים, הפר חובות אמון, התעשר שלא כדין, וביצע עוולת גזל.

3.

בית משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו כי המבקשים לא הרימו את הנטל הנדרש להראות כי עומדת להם עילת תביעה או כי הם זכאים לסעד, ביחד או לחוד, מהמשיב. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי לכאורה הפורום הנאות לבירור התביעה אינו בישראל. כמו כן, בית משפט השלום אף מתח ביקורת על התנהלותו של המבקש וציין כי היא לקתה ב"שיהוי בלתי נתפס". לצד זאת, בית משפט השלום ביקר גם את התנהלותו של המשיב בהליך, ולכן חייב את המבקש בהוצאות בשיעור נמוך יחסית.

4.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ואילו המשיב הגיש ערעור שכנגד בעניין ההוצאות. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים. בעיקרו של דבר,

בית המשפט המחוזי חזר ודן בכל אחת מעילות התביעה המקוריות שהעלו המבקשים וקבע כי דינן להידחות (הגם שקיבל טענות מסוימות ביחס לחלק מהיבטיו של פסק הדין). כמו כן, בית המשפט המחוזי סמך את ידו על הביקורת שמתח בית משפט השלום על התנהלותו של המשיב בהליך.

5.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוענים המבקשים כי עניינם מעלה שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לחובותיו של מנהל חברה. המבקשים אף טוענים כי בקביעותיהן של הערכאות הקודמות נפלו שגיאות רבות, כך שנגרם להם עיוות דין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בניגוד לטענות המבקשים לא מצאתי כי המקרה מעורר סוגיה עקרונית בדיני חברות. קביעותיהן של הערכאות הקודמות נסבות על ממצאי עובדה ועל יישום הדין במקרה ספציפי זה. אף לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, מה גם שטענותיהם של המבקשים נבחנו ונידונו בפירוט.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.