רע"א 5750/98נפתלי אבוטבול נ. קצין התגמולים, משרד הבטחון, אגף השיקום

המבקש, מר נפתלי אבוטבול ( להלן: המבקש ) הוכר בשנת 1981 כנכה צה"ל בגין יתר לחץ דם ונקבעו לו בגין מחלה זו 10% נכות. בשנת 1993, עבר המבקש אירוע של אוטם בשריר הלב וועדה רפואית קבעה, כי יש קשר סיבתי בין נכותו המוכרת לבין האוטם וכי הקשר הוא חלקי בלבד. מסכת ערעוריו של המבקש על אחוזי הנכות שקבעה לו הועדה הרפואית, נסתיימה בהסדר דיוני אליו הגיע עם קצין התגמולים בבית המשפט העליון (בתיק ע"א 6548/94) שלפיו:

"המערער יופיע בפני ועדה רפואית שתבחן מחדש את נושא חלק הנכות שהוא על חשבון השירות, ככל שהדבר נוגע לאוטם שריר הלב".

הצדדים הסכימו ביניהם כי יהיו רשאים לערער על החלטת הועדה הרפואית לפי חוק הנכים (תקבולים שונים), תשי"ט1959- (נוסח משולב). המבקש, שהסכים להסדר זה, הוסיף דרישה שהועדה הרפואית תנמק את החלטתה בנושא חלקיות האחריות על חשבון השירות.

בהתאם להסדר הנ"ל, הופיע המבקש מחדש לפני הועדה הרפואית, אשר קבעה, שמתוך 50% נכות כוללת, למבקש נכות בשיעור 30% ע"ח השירות. המבקש ניצל את זכותו וערער בפני ועדה רפואית עליונה. ועדה זו קבעה, כי יש להוריד את נכותו הכוללת של המבקש בגין תעוקת הלב ל25%-, כך שנכותו בתחום זה על חשבון השירות הינה 7.5%. נכותו הכוללת של המבקש נקבעה בשיעור 17%. על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בבית המשפט קמא טען המבקש, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה הרפואית העליונה משום שהיא לא היתה מוסמכת להקטין את אחוזי הנכות ובעשותה כן, הפרה את ההסדר שנעשה עם המבקש. השופט המלומד דחה טענה זו וקבע, כי ההסכם נעשה עם קצין התגמולים ולא עם הועדה הרפואית שהינה גוף נפרד. עוד נקבע, תוך הפנייה לתקנה 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד1964- ( להלן: תקנות הנכים ), כי קצין התגמולים אינו מוסמך להגביל בהסכם את הסמכות הסטטוטורית של הועדה הרפואית לערעורים, שהינה גוף מעין שיפוטי, המוסמכת גם להקטין את שיעור נכותו של המבקש. בית המשפט קמא אף דחה טענת המבקש כי הועדות הרפואיות בפניהן הופיע, לא נימקו את החלטותיהן.

הבקשה שבפני היא לרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. עיינתי בטענות שבבקשה ובתשובת המשיב להן, ובאתי למסקנה שאין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא בקשה זו. ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית, אשר יצדיקו מתן רשות ערעור לערכאה שלישית (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123). שנית, גם בטענת הסמכות אותה העלה המבקש לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. לגופו של עניין, מקובלת עליי טענת המשיב, כי מכוח הוראת תקנה 4(א) לתקנות הנכים, לועדה הרפואית העליונה הסמכות המלאה לבחון מחדש את החלטת הועדה הרפואית, בהתבסס על כל החומר הרפואי שבפניה, לרבות בדיקתו של המבקש והיא זכאית היתה להגדיל את שיעור הנכות או להקטינו בין אם המבקש ביקש זאת ובין אם לאו.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.