רע"א 5756/08 הרב יוסף בא-גד נ. ישיבת בני עקיבא נחלים "נחל יצחק"

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה נדחתה בקשת המבקש כי יינתן צו מניעה זמני בכל הנוגע למכירת מבנה ונכס מקרקעין ביישוב הנחלים, הידוע כ" בית בא-גד ", עד לתום הליכי הבוררות שבין המבקש למשיבה.

2.

ברקע הבקשה מצוי הסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים, וזאת נוכח טענות המשיבה 1 (להלן – הישיבה , או המשיבה ) כי המבקש, מייסד הישיבה שנכנסה בינתיים לקשיים כלכליים, נטל את נכסי העמותה לעצמו ולמקורביו, וכנגד טענות המבקש כי המשיבה חייבת לו סכומי כסף גדולים. בהסדר הפשרה, שאושר על ידי בית המשפט הנכבד קמא, הוסכם על ידי המבקש כי בית בא-גד יועבר על ידו לידי המשיבה באמצעות המשיב 2. העברה זו תיעשה, כך על פי ההסכם, לצורך מכירת הנכס על ידי הנאמן "לצורך מימון וגיבוש הסדר נושים בין הישיבה לבין נושיה לשם הבראת הישיבה". עוד הוסכם בהסכם הפשרה כי יתר הטענות האחרות בין הצדדים תתבררנה במסגרת הליך בוררות.

3.

בהתאם להסכמה זו, פתח הנאמן בהליכי מכירת בית בא-גד. בסמוך לאחר מכן ביקש המבקש כי יוצא צו מניעה זמני שיעכב את הליכי המכירה וזאת עד לסיום הליכי הבוררות שכבר החלו. לטענתו, אם יימכר הנכס, קיים חשש שלא יוכל לגבות את הכספים המגיעים לו במידה וייקבע בהליך הבוררות כי הוא זכאי לקבל כספים מן המשיבה, שכן קופת ההסדר ריקה והנכס הוא הבטוחה היחידה שניתן ליתן לו.

בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי גם אם יקבע בסוף הליך הבוררות כי המבקש זכאי לקבל כספים מן המשיבה, הרי שמעמדו יהיה כמעמד כל נושה אחר ולא כשל נושה מובטח – מעמד שהוא מבקש ליצור לעצמו כעת. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי הסכם הפשרה עומד על כנו ואין לערוך בו "מקצה שיפורים" באמצעות בקשה לצו מניעה זמני.

4.

בבקשתו שב וטוען המבקש כי הוא עומד בכל ההתחייבויות שבהסכם הפשרה, בעוד שהישיבה איננה עומדת בהן. כמו כן טוען המבקש כי במידה ויזכה בסכומים מן הישיבה בהליך הבוררות, יש חשש כי לא יוכל להיפרע, כאשר בית בא-גד אינו משמש כבטוחה לטובתו. כן מתבקש כעת עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט הנכבד קמא עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

יצוין, כי מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא עולה כי בין אישור הסכם הפשרה הראשון להחלטה זו ניתנה עוד החלטה על ידי בית המשפט הנכבד קמא, שעניינה הסכם פשרה שני שנערך בין הצדדים. הסכם פשרה זה לא אושר על ידי בית המשפט, לאחר שנכללה בו תניה שבה נקבע כי הנאמן מוותר על היכולת לפעול על פי דו"ח רשם העמותות בעניין המשיבה ולהגיש תביעה כנגד המבקש (המוערכת על פי הדו"ח האמור בסכום של יותר מ-3.8 מילון ש"ח).

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים לה, וכן בבקשה לעיכוב ביצוע, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. החלטת בית המשפט הנכבד קמא היא החלטה צודקת ונכונה בנסיבות העניין, ואין מקום להתערב בה.

כאמור לעיל, בהסכם הפשרה שאושר נאמר במפורש כי המבקש מסכים להעברת בית בא-גד לידי הישיבה וזאת לשם מכירתו. לא נאמר בהסכם הפשרה דבר לגבי הפיכת הנכס למעין בטוחה עבור המבקש, ולא ברור מאין נובעת טענתו זו של המבקש כעת. מכאן עולה כי באם בתום הליך הבוררות יקבע שהמבקש זכאי לכספים כלשהם מהישיבה, הרי שאז המבקש יהיה בחזקת נושה רגיל של המשיבה ואין לי אלא להסכים עם בית המשפט הנכבד קמא שקבע שהמבקש מנסה בהליך אחרון זה "להתקדם בתור" הנשייה ולהבטיח את מעמדו העתידי הלכאורי. הנה כי כן, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, אין לאפשר למבקש לנסות ולשנות בדיעבד את הסכם הפשרה שעליו חתם ואושר על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

עם זאת, טוב יעשה הנאמן – המשיב מס' 2 – אם (בהתאם להצהרת הנכונות המשתמעת מסעיף 26 לתגובתו לבקשה, שהוגשה בבית המשפט הנכבד קמא) – לא יחלק כספים כלשהם שיגיעו אליו ממימוש בית בא-גד, אלא בהתאם להחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי הנכבד, הדן במכלול זה.

6.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד קמא. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08057560_K01.doc

עמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il