פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5758/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. ג'ט אייר ניהול ואחזקה (1999) בע"מ
2. יגאל בן אור
נ ג ד
המשיב:
רומן וייג
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.5.08 בבר"ע 2294/07 שניתן על-ידי כבוד
השופטת ש' ברוש
בשם המבקשים:
עו"ד א' נוקראי
החלטה
1.
המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשות על סך של 500 אלף ₪. המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ובמקביל קיבלו ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד ל-30 ימים ממועד ההחלטה בבקשה למחיקת הכותרת. ביום 1.3.07 נדחתה הבקשה למחיקת כותרת והמבקשים הגישו על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 19.4.07 לאחר חלוף המועד שהוקצב להגשת בקשת הרשות להתגונן ניתן פסק דין אשר חייב את המבקשים בסכום התביעה.
2.
לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק דין, אשר לא צורף לה תצהיר (להלן: בקשת הביטול הראשונה ). ביום 21.6.07 דחה בית משפט השלום (כב' השופט צבי כספי) את בקשת הביטול הראשונה. בית המשפט קבע כי לא ניתן הסבר נאות לאי הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן במועד. אף באשר לסיכויי ההגנה קבע בית המשפט כי הם אינם טובים.
בעקבות החלטה זו החליפו המבקשים את בא-כוחם והגישו בקשה נוספת לביטול פסק הדין (להלן: בקשת הביטול השניה ). בית המשפט שב ודחה אף בקשה זו בקובעו כי "אין מקום ואין זכות להגיש בקשות ללא סוף באותו עניין".
על שתי החלטות אלו הגישו המבקשים בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
3.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' ברוש) נתן רשות ערעור אך דחה את הערעורים. בית המשפט קבע כי לא מצא עילה להתערב בהחלטתו המנומקת והממצה של בית משפט קמא בבקשת הביטול הראשונה. באשר להחלטה בבקשת הביטול השניה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים מיצו את זכותם להגיש בקשה לביטול פסק הדין בהגשת הבקשה הראשונה וכי הדרך לתקיפת החלטה זו הינה בהגשת בקשת רשות ערעור, כפי שאכן עשו המבקשים. בית המשפט ציין כי הבקשה השניה אלא אינה אלא בקשה נוספת, משופרת ומשופצת לביטול פסק דין לאחר שנתקבלה בעניין זה החלטה.
4.
המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה שאלה אשר יש לה חשיבות כללית מעבר לסוגיה שבתיק הנידון ואשר אין בה הכרעה מחייבת של בית משפט זה. מדובר בסוגייה שעניינה במתח הקיים בין השאיפה ליעילות דיונית ועיקרון סופיות הדיון בבקשות ביניים לבין מלאכת עשיית הצדק ועיקרון העל של ליבון המחלוקת לגופה. וביישום על המקרה הנידון טוענים המבקשים כי יש להכריע בשאלה האם משהוגשה בקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדר כתב טענות לא ניתן בשום נסיבה להגיש בקשה שנייה לביטול פסק הדין.
5.
דין הבקשה להידחות. המתח שבין סופיות הדיון לעשיית צדק הינו מתח שעולה לא אחת בסוגיות שונות המתבררות על-ידי בית משפט זה (ראו למשל ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , פ"ד מה(4) 641 (1991)). בכל מקרה מוצא בית המשפט לאזן בין השיקולים באופן המתאים לסוגייה הנידונה בפניו. באשר לסוגיה נשוא בקשה זו, הרי שסוגיה דומה נידונה בעבר על-ידי בית משפט זה בע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נט(4) 568 (2005) (להלן: עניין זאב בר ). באותו עניין הוגשה על-ידי המשיב בקשה לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בקשתו נדחתה מהטעם שהוגשה באיחור. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב על ההחלטה התקבלה ונקבע כי למעשה לא הוגשה הבקשה באיחור. בית משפט זה נדרש לשאלה האם היה מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לעיון חוזר, וכך קבע הנשיא (בדימ') ברק:
"בהתאם לאמור בתקנה 201, בקשת המשיב (מיום 13.10.2002) לביטול החלטתו של בית-המשפט, המקבלת את ערעור המערערת בהיעדר התייצבותו, נתונה לסמכותו של בית-המשפט. האם מתן החלטה (או פסק-דין) בבקשה זו מונעת מבית-המשפט, באופן קטגורי, לדון בבקשה נוספת? דעתי היא בשלילה. דחיית הבקשה על הסף נעשתה מתוך טעות "טכנית" - בית-המשפט סבר כי הבקשה הוגשה באיחור אף-על-פי שהיא הוגשה במועד שנקבע לה בתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה הנני סבור כי הבקשה לעיון חוזר מהווה "ספיח" לבקשה לביטול החלטה (מיום 13.10.2002). היא אינה עוסקת בטיעונים לגופה של הבקשה לביטול ההחלטה ואף אינה מעלה טענה חדשה לעניין ביטול ההחלטה. כל תכליתה היא בהעמדת בית-המשפט על הטעות ה"טכנית" שנפלה בהחלטתו (השוו: ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד [5], בעמ' 213; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (להלן - סדרי הדין האזרחי [6]), בעמ' 733, 736). טעם נוסף לדחיית טענת המערערת טמון בשיקולים של יעילות הדיון. עניינה של בקשת המשיב לעיון חוזר הוא בתיקון טעות "טכנית", ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הצד שכנגד. דעתי היא כי הדרך היעילה ביותר בנסיבות המקרה לתקן את ההחלטה היא על-ידי הגשת בקשה לעיון חוזר. אכן, הגשתה של בקשת רשות ערעור שכל כולה בטענה כי בית-המשפט שגה במניין הימים, היא נטולת היגיון ונראית, על פניה, בלתי רצויה, הגם שהיא אפשרית (עניין זאב בר , בעמ' 574).
6.
מהדברים האמורים עולה כי ככלל לא ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שניתנה החלטה בבקשה דומה קודמת וזאת בשל העיקרון של סופיות הדיון. עם זאת, אין המדובר בכלל מוחלט אשר אין לו חריגים. בנסיבות המצדיקות את העניין ניתן יהיה לדון אף בבקשה לעיון חוזר לאחר שניתנה החלטה בעניין. נסיבות שיצדיקו זאת
יכולות להיות למשל טעות טכנית בהחלטתו של בית המשפט, כפי שאירע בעניין זאב בר , או נסיבות חדשות שנתגלו. בעניין שבפניי לא מצאתי כי התקיימה הצדקה לדון בבקשת הביטול השניה שהיא למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. הבקשה השניה אינה מעלה כל הצדקה לפתיחת החלטתו הראשונה של בית משפט קמא בעניין.
אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בטבת תשס"ט (11.1.09).
ש ו פ ט ת