רע"א 576/17 השיח' אבו סאלח טאהר נ. נפתלי נשר, עו"ד

ההליכים שבכותרת מופנים כלפי החלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר ניתנה בהמשך לאישור הסדר נושים של מ.א.ג לפלסטיק בע"מ (להלן: החברה ).

המבקשים-המערערים הגישו הליך ערעורי כפול מטעמי זהירות תוך שהדגישו כי לגישתם נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה. התבקשו עמדות המשיבים. חלק מן המשיבים לא הגישו עמדה, ואלו שהגישו עמדה נחלקים בעמדותיהם - המשיב 14, כונס הנכסים הרשמי, והמשיבה 9 סבורים כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" (וכך סבורה גם המשיבה 7 אשר תגובתה נדחתה מן המרשם); ואילו המשיבים 1 ו-3 סבורים כי יש לסווגה כ"פסק דין".

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי נכון לסווג את ההחלטה כ"פסק דין".

כידוע החלטה המאשרת הסדר נושים היא "פסק דין". לעומת זאת סיווגה של החלטה הניתנת לאחר אישור הסדר נושים תלוי באופיה של ההחלטה - כאשר עניינה של ההחלטה נוגע רק לאופן ביצוע הסדר הנושים, כך שהיא טפלה לפסק הדין העיקרי שקדם לה, הרי שהיא "החלטה אחרת"; ואילו כאשר יש בהחלטה משום שינוי או תוספת להסדר הנושים שאושר עומדת היא על רגליה שלה והיא בבחינת "פסק דין" (משלים או נוסף) (ראו ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון - נאמנת להסדר הנושים , פסקה 4 (4.8.2013) (להלן: עניין התכוף )).

בענייננו, בסיומו של דיון שנערך ביום 26.1.2011 אושר הסדר נושים לחברה. ההסדר שאושר הוגדר כ"הסדר הנושים המוצע שהעתק ממנו צורף לדו"ח הנאמן (בקשה 31), כנספח ב'". החלטה זו היא כאמור פסק דין.

לאחר אישור הסדר הנושים התגלעה מחלוקת בין הצדדים האם במסגרת הסדר הנושים ניתן הפטר אישי לבעלי השליטה בחברה ולבני משפחתם (הם המבקשים-המערערים בהליכים אלו). ברקע המחלוקת מצויה בין היתר העובדה שבהצעת ההסדר שצורפה לדו"ח הנאמן נתבקש הפטר אישי לבעלי השליטה בחברה ולבני משפחתם, ואילו בדו"ח גופו נכתב כי אושר הרוב הדרוש לאישור ההסדר ללא הפטר בעלים. למחלוקת זו נדרש בית המשפט בהחלטה מיום 18.12.2016, עליה נסבים ההליכים. בהחלטה זו עמד בית המשפט על כך ש"בדו"חות הנאמן, ובפרט בדו"ח 31 שעל בסיסו אישר כב' השופט בדימוס ח'טיב את הסדר הנושים, שוררת אי בהירות מסוימת ביחס לשאלת ההפטר לבעלי השליטה בחברה, שעה שבדו"ח נרשם במפורש כי אין לאפשר הפטר לבעלי השליטה ובני משפחתם, בעוד שבהצעת ההסדר הנלווית לו, צוין להיפך".

לאי בהירות זו נדרש בית המשפט בהחלטתו, ולבסוף הגיע הוא למסקנה כי ההסדר שאושר אינו כולל הפטר לבעלי השליטה בחברה ולבני משפחתם. בית המשפט קבע כי בהקשר זה כי בהצעת ההסדר נכללה טעות וכי "גם אם בית המשפט (כב' השופט בדימוס ח'טיב) נקלע לטעות זו ואישר את הצעת ההסדר כמות שהיא ..." אין בכך כדי להצדיק לקבוע כי ניתן הפטר. בית המשפט הוסיף והדגיש כי "לא הופנתה תשומת לב כב' השופט בדימוס ח'טיב לסעיף ההפטר שהשתרבב בטעות להצעת ההסדר וממילא שלא התקיים לגבי נושא ההפטר כל דיון, לא כל שכן דיון ענייני, הלוקח בחשבון את עמדת כל הגורמים הרלבנטיים ואת השפעת סוגיית ההפטר על הסדר הנושים, כך שאין מקום לאשר כיום הפטר אישי, על אפם ועל חמתם של הנושים ובניגוד לעמדתו של הנאמן, אשר הודיע כי הוא זונח את עניין ההפטר האישי לצרכי הצבעה על הצעת ההסדר".

מן האמור לעיל עולה ראשית כי במועד אישור הסדר הנושים לא נערך דיון ממוקד בסוגיית ההפטר; ושנית, וכפי שציין בית המשפט מפורשות, כי לאחר ההחלטה המורה על אישור הסדר הנושים "נותרה אי בהירות" בסוגייה זו. בנסיבות מיוחדות אלו סבורה אני כי לא ניתן לראות בהחלטה המכריעה בסוגיית ההפטר כהחלטה הטפלה להחלטה המורה על אישור הסדר הנושים, אלא מדובר בהחלטה המכריעה בסוגיה עצמאית-מתוחמת.

אעיר ואדגיש בהקשר זה כי ככלל אין מקום להכריע בסיווגה של החלטה המאוחרת להחלטה המאשרת הסדר נושים על פי "משקפיו" של בעל הדין המבקש להשיג עליה, והטוען כי בית המשפט שינה מהסדר הנושים אף שבית המשפט לא כיוון לכך בהחלטתו. ככלל כאשר בית המשפט לא התבקש לשנות מן ההסדר כפי שאושר והוא מכוון בהחלטתו "לפרש את ההסדר כמות שהוא - ולא לשנותו או להוסיף עליו, ומבלי שציין כי היה 'סתום' בנקודה מסוימת ונדרשת הבהרה שהיא מעין תוספת או תיקון

- הרי שאין מקום להניח את המבוקש, קרי להניח כי בית המשפט המחוזי לא פירש את ההסדר נכונה וכי שינה ממנו" [הדגשה הוספה] ( עניין התכוף , פסקה 5). ואולם בענייננו אין מדובר בהחלטה מפרשת גרידא. כאמור בית המשפט ציין כי סוגיית ההפטר לא נדונה באופן מובחן, וכי בכל מקרה ההחלטה המאשרת את ההסדר כוללת אי בהירות בעניין נוכח הסתירה בין האמור בדו"ח הנאמן לבין האמור בטיוטת ההסדר שצורפה לו (ולמעשה הדבר עולה גם מן הבקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 1, הנאמן, אשר בהמשך אליה ניתנה ההחלטה, בה ביקש הנאמן "ליתן הבהרה ביחס להחלטה מיום 26.1.11, שממנה עולה כי ניתן הפטר אישי לחייבים"). היות ונדרשה הבהרה-השלמה בסוגיה מהותית זו של ההפטר לבעלי השליטה בחברה, הרי שלמעשה הצורך של המבקשים-מערערים להשיג על ההכרעה בשאלת ההפטר התגבש, מנקודת מבטם, רק לאחר מתן ההחלטה המאוחרת בזמן.

מטעמים אלו הגעתי למסקנה כי ההחלטה עליה נסבים ההליכים היא "פסק דין". לפיכך רע"א 576/17 תימחק, וע"א ייוותר על כנו.

העירבון שהופקד ברע"א 576/16 יועבר לע"א 582/17, והמערערים יפקידו סכום נוסף של 20,000 ש"ח בתוך 21 ימים מעת המצאת ההחלטה (ימי הפגרה יבואו במניין).

המזכירות תתייק את ההחלטה בתיקי השופטים בע"א 582/17 ולאחר השלמת סכום העירבון תעביר את התיק להוצאת צו סיכומים.