רע"א 5777/02 גבריאל דויטש נ. עו"ד יוסף גרוס

לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המנהל את הליכי פשיטת-הרגל של עורך-הדין גבריאל דויטש, הוגשה על-ידי המשיב 1 בקשה להורות על העברה לבוררות של סכסוך שנתגלע בין המשיב 1 לבין המבקש, הנאמן בפשיטת הרגל. בבקשה הוסבר, כי בין אפוטרופסיו של עורך-הדין דויטש, שלקה באירוע מוחי עובר להכרזתו כפושט-רגל, לבין המשיב 1, נכרת בשנת 1997 חוזה, שבגידרו הוסכם כי המשיב 1 יקח על עצמו את הטיפול בתיקי הוצאה-לפועל שהיו בטיפולו של עורך-הדין דויטש, ובתמורה יעביר לאפוטרופסים 33% מכל סכום שיגבה כשכר טירחה בתיקים אלו. בהסכם זה נקבע עוד, כי המשיב 1 יעביר דיווחים מפורטים על הכספים שיגבה, וכי מחלוקות בין הצדדים יועברו להכרעת בורר. לטענת המשיב 1, הוא הגיש תביעה כנגד האפוטרופסים על סך של 250,000 ש"ח לאחר שגילה כי הוטעה ורומה, שכן בחלק ניכר מתיקי ההוצאה-לפועל שהועברו אליו גבה עורך-הדין דויטש שכר טירחה מראש, ואף פנה ללקוחות לאחר שנכרת החוזה עם המשיב 1 והמשיך לקבל מהם, בניגוד לחוזה, שכר-טירחה. המשיב 1 טען, כי על רקע זה נגרמו לו נזקים רבים.

או אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי התנגדות לבקשת המשיב 1 וכן בקשה למתן הוראות, ובה עתר כי בית-המשפט המחוזי יקבע כי יש לאכוף את החוזה ויורה למשיב 1 לשלם לקופת פשיטת-הרגל סך של 4,708,733 ש"ח, שאותם - לטענת המבקש - גבה המשיב 1 כשכר-טירחה במשך השנים שחלפו מאז נכרת החוזה, וכן להמציא דו"חות מפורטים ולהמשיך בתשלום 33% מכל סכום שיגבה המשיב 1 בעתיד בתיקים שהועברו אליו.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי מן הדין להעביר את הדיון בסכסוך בין הצדדים לבוררות, וכי אף עובדת התנהלותם של הליכי פשיטת-רגל כנגד עורך-הדין דויטש אינה טעם מיוחד המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים בפני בית-המשפט ואכיפת תניית הבוררות. בהקשר זה קבע בית-המשפט המחוזי:

כבר התקיימו שתי ישיבות אצל הבוררת ומהטענות שפירטו הצדדים בבקשות עולה כי הסכסוך כולו הוא בענין שהוסכם מלכתחילה למסרו לבוררות. ממילא פורום זה הוא המתאים ביותר לבירור המחלוקות האמיתיות בין צדדים אלה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי שגה בהחליטו על העברת הסכסוך לבוררות, שכן מן הראוי היה לרכז את כל ההליכים שאליהם קשור פושט-הרגל בפני פורום אחד, הלוא הוא בית-המשפט המחוזי. עוד טען המבקש, כי הכרזת עורך-הדין דויטש כפושט-רגל מהווה טעם מיוחד המצדיק שלא לכבד את תניית הבוררות שבחוזה, מה גם שתביעתו של המשיב 1 הינה חוב בר-תביעה כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם1980-. המבקש הוסיף עוד, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לעובדה שתביעתו של המבקש, הנאמן, איננה חלק מן הסכסוך שהועבר לבוררות, וכי המשיב 1 אף הודיע בעבר על קיזוז, והודעה זו מייתרת את התביעה שהגיש בפני הבורר. לבסוף טען המבקש, כי ביקש מבית-המשפט המחוזי להורות למשיב 1 להמציא דיווח על הסכומים שגבה כשכר-טירחה, וכי למצער עניין זה מצדיק דיון בו בפני בית-המשפט המחוזי ולא בפני הבורר. בשולי בקשתו טען המבקש, כי גם לא ניתנה לו הזמנות נאותה להעלות את טיעוניו בפני בית-המשפט המחוזי, משום שהחלטת בית-המשפט נתקבלה עוד בטרם הגיש המבקש את תשובתו לתגובת המשיב 1.

טענות המבקש אינן יכולות להצדיק מתן רשות ערעור.

אומנם, טענת המבקש כי לא נשמע בטרם נתקבלה החלטת בית-המשפט המחוזי עשויה להקים לו עילה פורמאלית לביטול ההחלטה. ברם, המבקש פירט באריכות את טענותיו בפניי, ונוכח מכלול נסיבות העניין, אין מקום לביטול החלטת בית-המשפט המחוזי מטעם זה בלבד.

לגופם של דברים, עיינתי בטענות המבקש אך לא מצאתי כי הן מקימות עילה להתערבות בית-משפט זה. כידוע, בית-המשפט המחוזי, אשר מופקד על שמירת האינטרסים של נושיו של יחיד בהליכי פשיטת-רגל או של חברה בהליכי פירוק, רשאי להורות כי סכסוך שיש לבעל-התפקיד שמינה עם צד שלישי יתברר במסגרת של תובענה נפרדת, ולא במסגרת של בקשה למתן הוראות. זאת, למשל, כאשר הסכסוך טעון בירור עובדתי מורכב.

במקרה שבפניי, בית-המשפט המחוזי סבר כי העברת מכלול היבטיו של הסכסוך שבין המבקש לבין המשיב 1 לבוררות, שכאמור כבר החלה, היא הדרך ההולמת לבירור טענות הצדדים. החלטת בית-המשפט המחוזי משקפת את ההנחה כי בירור זה - שעניינו גם תביעת הנאמן לקבל מן המשיב 1 סכום של מיליוני ש"ח - יהיה כרוך בשמיעת עדים וראיות. בהחלטה זו יש איפוא איזון נאות בין כלל האינטרסים הרלוואנטיים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.