רע"א 5777/10 יהודה אברג'ל נ. עו'ד אבירם מזיוב

1.

המשיבים 12-2 הינם בעלים במשותף של מקרקעין הנמצאים בתחום המועצה האזורית אזור (להלן: המקרקעין ). המשיבה 3 הגישה נגד המבקשים תביעה בגין פלישה למקרקעין, וביום 24.4.06 ניתן פסק דין על-ידי בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' אורנשטיין ) שבו קיבל בית המשפט את התביעה והורה למבקשים לסלק את ידם מן המקרקעין (להלן: פסק הדין משנת 2006 ). משלא הוגש ערעור על פסק-דין זה, הפך הוא חלוט. המשיבה 3 לא פעלה להוצאתו לפועל של פסק הדין משנת 2006, וזה לא מומש עד היום.

2.

במסגרת הליך משפטי נפרד המתנהל בין המשיבים 12-2 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ניב ), שעניינו מחלוקת כספית, ניתן תוקף של החלטה להסכמתם של אלה מיום 21.10.09 שלפיה המשיבה 3 תמחה למשיבים 12-4 ולמשיב 2 את זכויותיה מתוקף פסק הדין משנת 2006, כך שהם יוכלו לפנות במשותף ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לבצעו ולהביא לפינויים של המבקשים מהמקרקעין. בהחלטה נוספת של בית המשפט מיום 7.3.10, מונה המשיב 1 ככונס נכסים לפינוי המקרקעין על-פי פסק הדין משנת 2006.

3.

המבקשים, שלא היו צד להליך האמור, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה שהמשיבה 3 לא היתה יכולה להמחות את זכותה מכוח פסק הדין משנת 2006, לא כל שכן בהיעדר תגובתם של המבקשים לעניין זה. בנוסף נטען, כי בצו למינוי כונס הנכסים לשם פינוי המקרקעין, נקבע כי הוא ימכור את המטלטלין השייכים למבקשים, דבר החורג מקביעת פסק הדין משנת 2006 ועולה כדי חריגה מסמכות. עוד נטען כי לזכות המבקשים עומדות זכויות מכוח הסכם כלפי חלק מהמשיבים, המאפשרות להם להמשיך ולהחזיק במקרקעין, וזכויות אלה לא בוטלו מעולם. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) ביקש מהמבקשים לצרף מסמכים מסוימים שיבהירו את עילת הבקשה בטרם ידון בה, וכן ביקש כי המבקשים יבהירו על איזו מהחלטות בית משפט השלום מבקשים הם לערער. עוד הורה בית המשפט כי המבקשים יבהירו האם הוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד ככל שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. ביום 15.6.10 דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור מבלי שנדרשה תגובת המשיבים, לאחר שהודעת המבקשים לא הוגשה במועד (להלן: החלטת הדחייה ).

4.

המבקשים הגישו בקשה לביטול החלטת הדחייה, בטענה שהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי – שבה הם נדרשו להגיש הודעת הבהרה – לא נמסרה לידם טרם נתקבלה החלטת הדחייה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.6.10, שבה צוין כי היא הוגשה ללא תצהיר לאימות הנטען בה, וכי ממילא אין בנטען בה כדי להצדיק את ביטול החלטת הדחייה. בקשות נוספות לעיון מחדש בביטול החלטת הדחייה נדחו בהחלטות בית המשפט מיום 12.7.10 ומיום 2.8.10.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי החלטת הדחייה וההחלטות שבאו בעקבותיה ניתנו מטעמים דיוניים, וטענות המבקשים לא נבחנו לגופן. בין היתר נטען, כי לאחר שהתברר להם כי הם נדרשים לצרף תצהיר לתמיכה בבקשת הביטול, הם הזדרזו לעשות כן, וחרף כך – בקשתם לא נבחנה מחדש. המבקשים סבורים כי טענותיהם לא נשמעו ולא נידונו לגופן בפני אף אחת מן הערכאות דלמטה, וכי דחיית בקשת רשות הערעור מטעמים דיוניים

בלבד אינה יכולה לעמוד.

6.

בהתאם להחלטתי מיום 3.8.10, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה. המשיב 1 , עו"ד מזיוב, מותיר את הבקשות לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבה 3 , חברת אסנת לעבודות קבלניות בע"מ, סבורה כי המבקשים לא העלו טענות שיש בהן ממש נגד ההחלטה בדבר המחאת זכותה למשיבים האחרים, אך מותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה האם להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם דיון בבקשת רשות הערעור לגופה, וזאת משום שמדובר בטענות דיוניות במהותן. המשיב 2 , עיזבון המנוח חוטר ישי ז"ל,

טוען כי יש לדחות את הבקשה משום שהמבקשים מנסים לדחות את מימוש פסק הדין משנת 2006 על-ידי פניה חוזרת ונשנית לערכאות. עוד טוען המשיב 2 כי החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשותיהם לביטול החלטת הדחייה ניתנה לא רק על בסיס היעדר תצהיר אלא גם משום שאין היא עונה על הקריטריונים הנדרשים לשם קבלת בקשה לביטול פסק-דין. המשיב 2 שולל גם את טענות המבקשים לגופן, וסומך את ידיו על החלטות בית משפט השלום בדבר המחאת זכות הפינוי ומינוי כונס הנכסים. המשיבים 6 ו-7, ששון ורן נמני, סבורים כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: ראשית, נטען כי טענות המבקשים כלל לא יכולות היו להיות נידונות במסגרת הליך הערעור בבית המשפט המחוזי, משום שאלה לא היו צד להליך נושא הערעור – בבית משפט השלום. תרופתם של המבקשים, ככל שקיימת, נמצאת בגדריה של הגשת תביעה נפרדת לביטול פסק דינו של בית משפט השלום או במסגרת הליך משפטי נפרד, ולא על-ידי הצטרפות להליך הערעור. גם לגופו של עניין, סבורים הם כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט לאשר את המחאת זכות הפינוי, ואין בטענותיהם של המבקשים כדי לקעקעה. עוד נטען, כי הסמכויות שניתנו לכונס הנכסים בהחלטת בית המשפט אינן חורגות מגדר זכויות המשיבים מכוח פסק הדין משנת 2006; מה גם שעבור כל פעולה שיבקש כונס הנכסים לבצע, יידרש אישורו של רשם ההוצאה לפועל. בנוסף, סבורים המשיבים 6 ו-7 כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים שהוצבו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ודינה להידחות גם מטעם זה. המבקשים ביקשו להשיב לתגובות אלה, אך לאחר שעיינתי בכתב תשובתם, לא מצאתי כי יש בו כדי לשפוך אור נוסף על הסוגיה שבמחלוקת.

7.

החלטות בית המשפט המחוזי בעניינם של המבקשים נתקבלו מטעמים דיוניים גרידא, ומבלי שבקשתם נבחנה ולו באופן מקדמי. מוכן אני להניח, לטובת המבקשים, כי ניתן היה לשקול לאפשר להם לתקן את בקשותיהם כדי להעניק להם את "יומם בבית המשפט", ולהתחשב במחדליהם הדיוניים במסגרת פסיקת הוצאות.

8.

עם זאת, לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה ועיינתי בתגובות לה, נחה דעתי כי אין מקום לבירור המחלוקת בנתיב הדיוני בו פסעו המבקשים. פסק הדין משנת 2006 קובע מפורשות כי על המבקשים לסלק ידם מהמקרקעין ולמסור את החזקה בו לידי המשיבה 3. להשקפתי, בנסיבות העניין שלפניי, אין בהמחאת זכותה של המשיבה 3 – כשלעצמה – כדי להקנות למבקשים זכות ערעור על הליך שלא היו צד לו. הליך של ערעור או בקשת רשות ערעור אינו האפיק המתאים לבחינת הטענות שלהן טוענים המבקשים ביחס לחלק מן המקרקעין, ומקומן

במסגרת תובענה נפרדת.

הדברים יפים גם ביחס להשגותיהם של המבקשים על מינוי כונס הנכסים במסגרת ההליך בבית משפט השלום. סמכויותיו של כונס הנכסים המפורטות בפסיקתה, הינן סמכויות עזר הכרוכות בפעולת הפינוי נושא פסק הדין משנת 2006. מכל מקום, עבור כל פעולה שיבקש כונס הנכסים לבצע, יידרש אישורו של רשם ההוצאה לפועל (סעיף 8.3 לפסיקתה). התנגדויות המבקשים לפעולות אלה או אחרות תוכלנה להתברר גם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

9.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לה. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 3.8.10 – יעמוד בעינו לפרק זמן של עשרה ימים נוספים על מנת לאפשר למבקשים לכלכל את צעדיהם.

בנסיבות העניין אין אני עושה צו להוצאות.